“מיתוסים ודמימות” – פרק א’ – דמימות בעמוד השדרה

לסובלים מכאבי גוף בשורה משמחת: לפעמים הגורמים לכאבים יכולים להגיב לטיפולים פשוטים ביותר. מכאובי גוף הם חלק מחיי האנשים אבל רקדנים סובלים מהם במיוחד. כמורה לריקוד, ראיתי שרקדנים מרבים להיפגע באותם חלקי גוף בצורה מחזורית: בשרירי המפשעה, בקרסול, בברך, בכתף הימנית גם באמצע הגב. עמדו בפני שתי שאלות: האם חלקי גוף אצל אנשים מאומנים כרקדנים יכולים להיות רגישים במיוחד או שהבעיות הרגשיות הקבועות של אותם רקדנים מייצרות פגיעות מחזוריות. החלטתי לערוך רשימות של האירועים האלו. לחגית נתפסו שרירי הגב בחולית הגב של בית החזה Thoracic – 12 במהלך הטיול שלה ליוון, חגית היא רקדנית שלא יכלה להסביר את מתח השרירים שארע בגבה שעה שישבה בכסא נוח על שפת הים .

במהלך הטיפול היא שחזרה את חוויותיה: ‘ישבתי על חוף הים. חשתי כאחת שאיננה שייכת לקבוצה שאתה נסעתי לטיול והתבודדתי’. גם אריק נפגע בחולית הגב Thoracic12 אבל בנסיבות אחרות לגמרי. ברשימותיי מופיע האירוע של אריק כ -12 שנים לפני האירוע של חגית. הפגיעה של אריק ארעה במהלך בחינות הכניסה שעשה ללהקת המחול שהוא חלם להתקבל אליה. אריק ניגש לבחינה. לפתע הוא התבונן בצוות הבוחנים ושאל את עצמו ‘מה אני עושה כאן?’ ‘רציתי לברוח משם, חשתי כאילו שאני לא שייך לשם’, הודה אריק. מספר שנים לאחר מכן הגיע לטיפול שלי אישה צעירה כבת 35 בשם קירה. קירה נפגעה בתאונת דרכים בחוליות גב T- 12. כחלק מהטיפול ביקשתי ממנה להצטרף לתרגול גופני לצלילי מוזיקה עם קבוצת מטופלים שפעלה אז בבית המחול שלי בירושלים. לא נדהמתי כשראיתי את קירה נהנית מהתנועה, מהתרגול גם מגילויי יכולות חדשות בתנועת הגב שלה, כשחשה בכאב הגעתי אליה וסייעתי להפיג אותו. קירה העזה להתנסות בתנועה וחוותה דבר חדש. בסוף השיעור יצאה מרוצה, כך מכל מקום התרשמתי ממראה פניה. כמה ימים לאחר מכן פגשתי בידידה משותפת שסיפרה לי כי קירה לא תחזור לעבוד עם הקבוצה והוסיפה כי היא חשה מאוד שלא בנוח מאחר שרוב הקבוצה כללה גברים והיא הרגישה שאין לה עם מי לדבר שם. שמתי לב שגם קירה שבאה עם פגיעה בחולית בית החזה השתיים עשרה חשה אותה תחושה של אי שייכות לקבוצה שבה התנסו קודמיה שנפגעו באותה חולייה לאחר שחוו חוויה דומה. שאלתי האם חוליה Thoracic12 – של בית החזה מתקשרת עם כאב בלתי נסבל כשאדם חש אי שייכות לקבוצה ואם פגיעה בחוליה יוצרת אחריה תחושות כאלו כשאדם מצטרף לקבוצה חדשה? ברבות השנים התשובה שהתקבלה הייתה בלתי נמנעת חיובית ומדהימה.

ב – 1977 עברתי לראשונה על הרשימות שהתווספו אצלי וגיליתי בין עשרות פתקים מיקרים שנראו תחילה שונים זה מזה ובסיכומו של דבר היו דומים ובעלי מכנה משותף. רקדנים שונים התלוננו בזמנים שונים על מכאובים בשרירי המפשעה. בפתק הראשון נרשם על נערה כבת 16 שנפרדה מהחבר שלה וביקשה שאסייע לה להתגבר על כאב במפשעה הימנית. המקרה נחרט בזיכרוני מאחר שהיה המפגש הראשון שלי עם הנושא. נערה זו התעמלה על מכשירים ותוך כדי עיסוי מקום הכאב, סיפרה לי שיום לפני התחרות חבר שלה עזב אותה. הנערה התלוננה על יחסו המשפיל אליה ‘למה הוא לא חיכה עד לאחרי התחרות?’ היא כעסה וחשה שבלגללו היא נכשלה בתחרות ואפילו הרגל כדבריה: ‘הלכה לה’. מקרה אחר של בחור שרקד אצלי וביום שהחליט לעזוב את לימודיו באוניברסיטה נפל מאופניו בדרך אל בית-המחול ונפגע בשרירי המפשעה. במהלך הטיפול הוא האשים בתאונה בחור שחצה בריצה את הכביש בו נסע. המקרה השלישי נראה שונה מאוד משני הראשונים. אלי שרקד אצלי, במלגה מלאה החליט לעזוב את ירושלים ולעבור לפנימייה בצפון הארץ. בסוף שיעור הוא ניגש אלי וסיפר על החלטתו לעזוב ותוך כדי דיבורו החל לתפוס את רגלו הימנית באזור המפשעה שנתפסה בבת אחת. הרגל כאבה לו עד כדי-כך שהוא לא יכול היה להמשיך לעמוד. גם במקרים הנוספים מוטיב הפרידה חזר. כולם חשו ברגשות שונים אבל היה ברור שהם נפרדו מדבר משמעותי לחייהם. אחדים נפרדו מחבר לחיים, אחרים עזבו מסיבות שונות את לימודיהם.
רשמתי לפני שבשרירי המפשעה הימנית כנראה נוצרת נקודת-מתח עז שגורמת לכאב בלתי נסבל כשאדם נפרד מדבר משמעותי לחייו ובכל זאת החלטתי לערוך בדיקההפוכה.  למזלי, יום אחד פנתה אלי אילנה וסיפרה לי שנפרדה מהחבר הקבוע שלה. יומיים לאחר מכן הודיעה על כאב משתק ברגלה הימנית: ‘לא אוכל להגיע לשיעור’ הודיע אילנה בשיחת הטלפון שערכה איתי. האם הכאב נמצא במקרה באזור המפשעה? שאלתי. אילנה הופתעה מהשאלה אבל השיבה בחיוב. כך, באופן מיקרי, התחלתי לתעד את הפגיעות של רקדני ולהשוות ביניהן. גיליתי שבמקום הכאב נמצאות ‘נקודות מתח’ שניתן לחוש בהן במגע יד. חיפשתי את המכנה המשותף בין ‘נקודות המתח’ שיצרו את הכאב בגופם. כולן אופיינו בקיבעון שגורר אחריו כאב. משתי השאלות שעמדו בפני בראשית הבדיקה: אם חלקי גוף אצל אנשים מאומנים כרקדנים יכולים להיות רגישים במיוחד או שהבעיות הרגשיות הקבועות של אותם רקדנים מייצרות פגיעות מחזוריות נותרה בהדרגה רק השאלה השניה. סיכמתי ממצאים אלו לפני. בעיות מחזוריות, לא פתורות, מייצרות בגוף נקודות-מתח באירועים מסוימים.

השינוי הוא דבר בריא

מיום שהריקוד הוכר כאומנות של תנועה (‘המחול הבלתי תלוי’ מאת נפתלי עירוני) ותנועה התקבלה רק כדבר טבעי ובריא. נוספו שאלות חדשות לאופן הסתכלותי על האירועים האלו. התעוררה במוחי מחשבה אחרת לגבי חוסר שינוי והתחלתי לראות דווקא בו דבר חולני כאותן נקודות-המתח שהתקבלו בתודעתי כבר אז כדבר לא בריא? תלמידיו של עירוני ואני ביניהם הבדלנו בין מהלך נע ודבר קבוע. מהלך הוא דבר משתנה מתרחשים בו תהליכים בהבדל מהיתקעות במקום אחד. דיברנו על אומן בהקשר זה וראינו שהוא אדם מתפתח גם כשהוא מאוד נאמן לדרכו (איש של תנועה) והבדלנו בינו ובין אדם שמקיים הרגלים קבועים, מחשבות קבועות ושב אל אותן המסקנות אחד שמישר את רעיונותיו לפי קו כללי, מוכתב מבחוץ גם ממחזר את עצמו ודברים של אחרים, אדם שאינו מתפתח, אין בו שינוי. הלא מתפתח קיבל בהדרגה מושג חדש ‘מדומם’. הגורם שעוצר את התפתחותו כונה גורם ‘מדומם’.
האומן היה לאיש מתפתח אדם שנפשו נמצאת בתנועה. נפש בריאה משתנה וגופה זורם לא קופא בנקודות המתח, נושם, שריריו רפויים לאחר שסיימו לפעול, ממתינים לפעולה חדשה. אם הופעל על רגשותיו לחץ אדיר שמונע ממנו להשתנות, נוצרות בגופו נקודות מתח, דמימות. ישנם אירועים שמסייעים לאישיותו של אדם להתפתח כך גם אירועים שמשתקים אותה ומיצרים כתוצאה מכך גם נקודות-מתח בגופו. נקודות המתח הללו יכולות אם כן גם לשקף בחזרה (כשנדע לקרא את הצפון בהן) גם את אותה התנהגות משתקת, כובשת ומקפיאה רגשות. פעולה משתקת זו נוצרת על-ידי יריב אם כי לא מדובר ב’יריב’ שיש לחמוק ממנו לאורך כל חיינו שהרי מדובר לא ביריב באמת אלא רק ב’יריב’ לרגע. התבהר שהיריב יכול להיות לאו דווקא אדם שנוא אלא גם תכונה בודדת ואפילו באדם אהוב מאוד. והתכונה הזו שבו היא זו שמדוממת .
אופני התנהגות שונים מוינו בהדרגה והובדלו ביניהם. נמצא שאדם שמדומם את חברו באופן דיבורו יכול דווקא לסייע להתפתחותו בתחומים אחרים. התגלה שדמימה שנוצרת ממלל, דיבור, קריאה והאזנה פועלת על הגוף במקומות אחרים מדמימה שנוצרת מהתנהגות. הווה אומר שפרידה שמגיעה לתודעתו הרגשית של אדם כתוצאה מדיבור (שיחת טלפון), קריאת מכתב תתגלה בגוף האדם במפשעה הימנית ודמימה בנושא זה שתגיעה לתודעתו של אדם עקב פעולה שהופעלה עליו תפגע במפשעה השמאלית.
במהלך תצפיות ממושכות ולאורך שנים רבות (החל מ 1977 ועד לכתיבת הדברים 2000) הסתבר שדמימה שפועלת על הגוף בשל דיבור משפיל והרסני זהה לדמימה שפועלת באירוע שמשקף לרגשות האדם המדומם דמות גברית ודמימה שנוצרת כתוצאה של התנהגות כובשנית זהה לדמימה שפועלת באירוע שמשקף לנפש האדם המדומם דמות נשית. כלומר, בפרידה מדמות גברית תיפגע המפשעה הימנית ודמימה כתוצאה של פרידה מדמות נשית תפגע המפשעה השמאלית . מפה של דמימות התקבלה ברבות השנים והיא תובא בהדרגה לאורך כל הספר. אלו נקודות כאב וחולי בגוף האדם, מעצורים שמופיעים כנקודות-מתח בעיקר בשריריו של האדם שדומם. מפת הדמימות תובא בליווי ‘מיתוסים’ שהם סיפורי אגדות, אגדות עם, אנקדוטות, חלומות חוזרים וסיפורים עתיקים לצד חדשים יותר שנשתמרו בתרבויות השונות. סיפורים אלו חובקים בקרבם מהלכים רבי עוצמה שדוממו. החלטות נועזות רוויות רגש שלא מיצו את עצמן דוגמת ‘רומאו ויוליה’ שלא מימשו את אהבתם בחייהם או המיתוס על ‘משה’ שעלה להר סיני ולא הביא את התורה לבני עמו גם המיתוס של ‘אורפאוס בשאול’. הכל יודעים לספר את המיתוס העתיק של המשורר היווני אפולוניוס בן המאה השלישית, איש המוזיקה שאהב את אורידיקי ועשה כל שביכולתו כדי להשיבה אליו מהשאול. אבל, ברגע האחרון הדמימה מכניעה את רצונו. הוא יוצא מהשאול בודד, עגום ללא אהובתו.
המאפיין את צורת הסיפור של המיתוס כפי שתובא בספר זה בהתבוננות מזווית אחרת במיתוסים המוכרים. התמקדות, ברגעי הכשל במשימתו של אורפאוס גם חיפוש אחר מקור הדמימה שהכניעה את הרצון להשיב את אהובתו אליו תלווה את שיטת ה’מיתוסים והדמימות’ לכל אורכו. אביא גם דוגמאות של מיתוסים המתארים מהלך שלם, לא מדומם משל ונמשל למהלך הבריא, המשתנה על-פי טבעו דוגמת: ‘נח והמבול’. נח בנה תיבה מול גורמים משתקים (רעיו) שלא הצליחו לכבוש את רצונו לפעול ולא דוממו את בניית התיבה. הוא ניצל מהמבול והיה לאדם הראשון שהתחיל חיים שונים בעולם חדש גם ‘איוב’ דוגמת מופת לאדם שלא דומם. איוב נותר לאחר אובדניו עם התחושה שהאל פגע בו שלא בצדק שב ודרש ממנו לחזור בו מפגיעתו בו גם כאשר רעיו לא חסו עליו שבו וניסו לדומם את מחשבתו, פעולתו נגד האל אך ללא כל הצלחה מציידם. המיתוס יועלה בהמשך ויכלול דיון על הישרדות רגשותיו ומחשבותיו של איוב מול כוחות דימום אדירים.

נקודות המתח

שרירי הגוף מהווים כארבעים אחוז ממשקל הגוף. כאבי שרירים הם דבר מוכר. גם המונח ‘נתפס לי השריר’, מוכר לכולנו, על הכאב המתלווה אליו. כאבי שרירים מיוחסים לרוב לאזורי הגב והגפיים, ואילו באופן מעשי, בכל מקום שהם נמצאים יכולה להתקיים ‘נקודת-מתח’ וכאב בלתי נסבל. השאלה שנשאלה היא אם כל שריר יכול להקרין אותם אירועים מדוממים? הסתבר שגם אם שרירים שונים יתנו תמונות כאב שונות וגם אם מדובר בכאבי גב, רגליים, ידיים ואפילו כאבי ראש, לסתות וכפות ידיים בהחלט יכולים להקרין ב’נקודות-המתח’ הללו אותן דמימות שנובעות מאירועים כובשים ובולמי התפתחות. לכאבי השרירים יש מאפיינים שעל-פיהם נעשית האבחנה והם מהווים את הבסיס לטיפול בנקודות-מתח והקרנות הכאב. במצבים שונים נוצרת בגוף השריר בעיה, מתח רב. מקום זה גורם לגירויים לא תקינים, חולניים שיוצרים את תחושת הכאב. בעזרת מישוש עדין של גוף השריר, יכול המטפל המנוסה לזהות ‘נקודות מתח’ ‘Trigger PointsTrigger Points’ פירושו הדק ‘נקודת’ אלו. המושג האנגלי ‘ ההדק’ ורומז לעובדה שמדובר בנקודה שממנה מתחילה הבעיה להתפרץ ברחבי הגוף. נקודות ההדק הללו; ‘נקודות המתח’ בשריר יורגשו כמו נקודות קשות בצורות שונות וגודלן כמה מילימטרים. לעיתים הן ניכרות ככדור זעיר, יש והן מופיעות בצורת קונוס כאילו חדר אל השריר חפץ מתחתי, יש והן מופיעות בצורת האות האנגלית S. . מתיחה של האיבר ולחיצה מתמדת על השריר ב ‘נקודת המתח’ משחררת את השריר והכאב רפה. מובן שיש להכיר את ‘נקודת המתח’ אזורי הקרנתן על הגוף לשם כך, קיימת מפה מיוחדת שמתארת את נקודות המתח האלו ואזורי הקרנת הכאב על הגוף. מפה זו פגשתי גם במרפאות רגילות לפיזיותרפיה בארץ.

נקודות מתח אלו מיוחדות ושונות ממתיחת השריר כתוצאה של מאמץ גופני. הן ה’דמימות’ ובאנגלית ‘Stoppages’ מתאפיינות בכך שלחץ עליהן יכול לגרום לתחושת כאב, בעוד שלחץ על מקומות אחרים בשרירים לא גורם כלל לכאב. תופעה שניה שמיוחדת למצב זה היא כאמור הקרנת הכאב למקום מרוחק מגוף השריר (ראה במפה שלמעלה). כך למשל המיגרנה (תחושת כאב הראש באזור שמעל האוזן. הכאב מורגש בשתי נקודות בראש: אחת ברקות ושניה כ – 3 ס”מ מעל האוזן ו כ – 2 ס”מ מאחוריה) אבל ‘נקודת המתח’ שגורמת למיגרנה נמצאות בשריר הטרפז שבאזור הכתף סמוך לצוואר. דוגמא נוספת הוא כאב בברך. כאב כזה בד”כ נובע מהקרנה של ‘נקודת מתח’ – ‘דמימה’, סמוך לחוליות עמוד השדרה התחתון Lumbar 4,5 (חוליה רביעית וחמישית באזור המותניים. הסיבה לכאב ברך זה נעוצה במתח השרירי שמושך את החוליה שלוחצת על עצב היוצא ממנה אל הברך). גם הרדמות אצבעות כף היד נובעת מדמימה בחוליות הצוואר. לא יועיל שום טיפול בכף היד במקרה זה רק באזור עמוד השדרה.
רבים מאלו שסובלים מכאב בברך נוטים ללחוץ חזק על המקום שבו הם מרגישים את הכאב, אך במקרים שבהם הכאב נובע מ’דמימה’ בחוליות Lumbar 4,5 המקום הנכון יהיה אפוא ללחוץ הוא ב’נקודת המתח’ שבגב התחתון (חוליות Lumbar – 4,5).  ללא שיחזור האירוע שנקשר בחוויה שיצרה את המתח בגב התחתון גם אם ישוחרר שם השריר, ‘נקודת המתח’ תחזור אליו. תוך זמן קצר יעבור אותו אדם חוויה מלחיצה דומה ו’נקודת המתח’ תחזור. תכונה נוספת של ה’דמימה’ קשורה בטיפול. הסתבר ששחרור ‘נקודת המתח’ בשריר תלוי בסילוק הכובש, הגורם המדומם. כיצד לסלקו? האם רענון החוויה הנפשית שגרמה למצב הלחץ ול’נקודת-המתח הנפשי’ תגרום לסילוקו?
האם זיהוי היריב שכבש את החוויה שהופסקה בגללו במרחב הנפשי הוא חלק מהטיפול בדמימת השריר. כוחה של ההכרה גדול משניתן לתאר. לפעמים די בהכרה בקיומו של הגורם המדומם כדי שתהליך הסתלקותו יתחיל. בשלב זה של ההתבוננות התבהר ששחרור ה’דמימה’ בגוף מצריך בנוסף לטיפול בגוף ובשריריו גם שחרור הדמימה במרחב הנפשי. ‘הדמימות’ שנגרמות מ’נקודת מתח’ נמצאו גם בתחום הרגשי. האם ברגש יכולה להתפתח דמימה, בצורת קיבעון. האם מקור הדמימה במחשבה, האם במחשבה יכולה להיווצר דמימה. כיצד לזהות ‘נקודות מתח’ בנפש. כיצד לזהות בנפש נקודות קיבעון, הרי ברור שאי אפשר למשש אותן בדרך שממששים שריר ובכל זאת הדמימה שם והיא משותפת לשריר. המונחים: ‘מצבי לחץ’ ו’לחץ נפשי’, מוכרים לכולנו, גם התגברות דופק, הזעה ומועקה באזור הלב שמתלווה אל הלחץ הנפשי.
רועי, נער תל-אביבי הקיא בכל פעם שנשמעה האזעקה והדרישה שהתלוותה אליה להיכנס אל החדר האטום במלחמת המפרץ. גילה, אישה עצמאית בגיל העמידה חשה תחושת מחנק קשה מהרגע שבו נודע לה כי הדרכים אל שכונתה נחסמו על ידי השלג הירושלמי. יובל, קצין משטרה בכיר חש בכאבי ראש קשים, מיגרנה בכל פעם שנקרא לבצע משימה חריגה ורינה קיבלה כאבי ראש דומים כשהצטרכה להגיש עבודה סמינריונית. גם המקרה של נטלי הוא דוגמא לכך. לנטלי שרשרת מסעדות מצליחה, לפני כל פתיחת סניף חדש, או מייד לאחר הפתיחה היא ‘פרצה דיסק’ בחוליות הגב התחתון (Lumbar 1,2 3., או חוליות המותניים תופעות אלו גם מוכרות מהספרות הפסיכולוגית ידוע במיוחד מקרה שיתוק יד בו טיפל הפסיכואנליטיקן הוינאי זיגמונד פרויד. דמימה שנוצר עקב תאונה ברכבת תחתית, גרמה למצב לחץ באדם שידו שותקה בעקבותיה. האם האירוע עורר ‘דמימה’ בתחום הרגשות שהוקרנו בעוצמה אל היד ששותקה? פרויד פרץ את הקיבעון הזה בנוכחות קהל מאזינים והוכיח שהבחור אינו משותק ושהיד יכולה לפעול אבל רק תחת השפעת ההיפנוזה. הלחץ הנפשי ותחושת המשבר הרגעית מופנות אל הגוף ומוקרנות אל השריר. האם בנפש נוצרים ‘חורים שחורים’ והם הדמימות שמוקרנות אל השריר. גילוי חשף שאלות חדשות והן הובילו את המחקר הלאה והלאה. האם נוצרת קריסה רגשית עקב חוויה שכובשת את מחשבותנו. מכל מקום הלכה והתבהרה תמונה אחת והיא ש’נקודות מתח’ אלו נוצרות שוב ושוב בעקבות חוויות שהלחץ הנפשי מתפרץ אליהן או בצורה של יריב שבא לכבוש תחומים במרחב הרגשות והמחשבות שמתפתחים בנו לפי אופיינו האמיתי שדומם. הובהר שחווית פרידה מידיד קרוב או מבית ספר משתקפת גם אצל בחור וגם אצל בחורה במפשעה הימנית.
חווית פרידה מדבר נשי במפשעה השמאלית. חווית אי שייכות זוהתה זה מכבר. היא משתקפת בחולית בית החזה ה – 12. האם חוויה זו יכולה להתעורר גם בחוליות בית החזה 10 11?ו ה – באיזו גיל מתפתחת חוויית ההשתייכות לראשונה ו’מסתכנת’ בדמימה?

ההתחלה של הצד הטיפולי ב ‘נקודות המתח’ התפתחה בהדרגה ולאורך 22 שנות תיעוד של דמימות. ראשיתו כאמור ב 1977, כשהתוודעתי אל הקשר שבין חוויות פרידה אצל אנשים שונים והיווצרות ‘נקודות מתח’ באזור המפשעה. הטיפול עצמו מכונה ‘פריצת דמימה אישית’ והוא מתייחס לקשר שנוצר בין מצבי לחץ, דמויות שהופנמו בנפש, השלכות שלהן על דמויות זהות בחלל החיצון ו’נקודות המתח’ שנוצרות בגוף. יום אחד (בשנת 1978), לאחר דיון סוער עם מנהל המתנ”ס שבו לימדתי, נתפס חלקו העליון של גבי. הכאב היה גדול. אבי , רקדן שהתאמן אצלי, נעמד מאחורי, לפת את גופי בידיו וניער אותי -, להפתעתי, הכאב חלף מיד. ברבות הימים התבהר שהכאב נוצר עקב התכווצת פתאומית של שרירי הגב . ‘נקודות המתח’ פשוט נוצרה במהלך העימות שארע ביני ומנהל העבודה שלי. ‘השריר התפוס’ מכאיב לאורך זמן, אבל הוא גם מאוד ‘רוצה’ להשתחרר. ניעורו של אבי, נתן לשרירי הגב הזדמנות להשתחרר. בהמשך בדיקותי הודיתי בפני עצמי שכשאבי שיחרר את ה’דמימה’ עמדה מול עיני תמונת אותו ויכוח שלי עם הבוס.
התנסיתי במספר פריצות דמימה וגם במהלך פריצתן נעמדה מול עיני המטופל תמונת האירוע שהופנמה וגרם להיווצרות ה’מתח בשריר’. הלכה והתבהרה לי תמונה נוספת לגבי יחסי הגומלין בין מצבי הלחץ, דמויות שהפנמנו במהלך חיינו, ‘נקודות המתח’, ושיחזור תמונת האירוע או ה’דמות’ שיצרו את ה’דמימה’. חקרתי מספר דמויות שמופנמות אצל אנשים שונים. התמקדתי באלו שהן גם מעורבות בהיווצרות ה’דמימות’ וסיכמתי אותן תחת הכותרת ‘מיתוסים ודמימות’. גיליתי שאנשים שונים מפנימים באישיותם דמויות שונות:חלקן אנושיות, אחרות מיתולוגיות או דומות יותר לבעלי חיים, צמחים גם לפיסות נוף, צבעים, ריחות ותכונות חסרות צורה.
הטיפול ב’פריצת דמימה’ התפתח בהדרגה, בתחילת התהליך השתמשתי בלחץ מסיבי על ‘נקודות המתח’. כף הרגל ומשקל הגוף סייע גם הוא בהתפוגגות המתח בשריר, גם ניעורו של הגוף מעל פני הקרקע בשיטתו של אבי. לתקופה מסוימת השתמשתי בקשירות האבר ומתיחת הגוף הקשור תוך כדי הטיפול בו. ברבות הימים הלכו והשתכללו השיטות הטיפוליות. כיום הטיפול ב’נקודות המתח’ עדין מאוד, האדם המטופל נמצא בישיבה או שכיבה והוא נמשך כשעה. המטופל הממוצע זקוק לפגישה טיפולית אחת עד שלוש פגישות. הסיבה המדויקת שהביאה להיווצרות ה’דמימה’ בגוף מעסיקה רבים, ניכר שהשינוי הפתאומי מעורר אותה. כל שינוי דרסתי מעורר אותה. כולל שינוי מיטיב ומסייע כשהוא בא בפתאומיות גם הוא מיצר דמימות. בתהליך הטיפול חשובה פעולה איטית, ההדרגה, העדינות. יש ובכוחו של הדיבור לשחרר את הדמימה. לפעמים דרוש אפקט מרשים, לחץ על השריר, מתיחה, אסרטיביות, חמלה, תזוזה, אבל רק יכולת הכרתו של המטופל בתהליכים שהתרחשו בחייו מועילה באמת ל’פריצת הדמימה האישית’.

עמוד השדרה, שמופיע במיתוסים העתיקים כמקום משכנם של החיים, בנוי משלד, עצבים, שרירים, נימים ועורקי דם. העצמות המקנות לו את יציבותו מורכבות משלושים וחמש חוליות (the spinal cord or vertebrae). מזהים בהן שבע חוליות הצוואר (cervicalthoracic)), חמש), שתים עשרה חוליות בית החזה חוליות הבטן lumbarsacral)) ושש חוליות הזנב)), חמשת חוליות המותניים  (coccygeal). מהחוליות נובעת נוקשותו של עמוד השדרה. בעולם העתיק נתפסו החוליות הן כסמל לגבריות, בשל נוקשותן, והן כסמל לנשיות בשל גמישותן וצורתן המיוחדת העשויה פרקים רבים ומאפשרת את תנועתו המיוחדת של עמוד השדרה.

המבנה הנשי – גברי של עמוד השדרה העלה סוגיות רגשיות בעלות עוצמה שהתפתחו ברבות השנים להכרה בדואליות הרגשית שמתהווה באדם לאורך כל חייו. דואליות זו ניכרת גם בצורת ההסתכלות על תחומי תרבות שונים. במוזיקה, לדוגמה, התבנית הקצבית קבועה (זכרית) ושומרת על מבנה יציב בשעה שהמנגינה (נשית) פועלת ומשתנה. מוזיקה שמדגישה את צידה הזכרי מבליטה קצבים וזו המדגישה את צידה הנשי מחזקת את המנגינה. כך גם לגבי הריקוד: מחול גברי, קצביו בולטים על פני רצף של תנועה והבעת רגשות והפוזיציה שבו מבליטה את מיקומו של הגוף. שתי האומנויות, הריקוד והמוזיקה, מחפשות את ההרמוניה שבין הזכרי לנקבי שבהן אולם רק במקרים נדירים היא נמצאת לאומניה. גם בתפיסת האל והשטן ניכרת דואליות. השטן הוא הרע הזכרי ולילית, אשתו הראשונה של אדם, היא הרע הנקבי. מריה ורוח הקודש הן הפן הנקבי של האל הנוצרי. במיסטיקה היהודית ובמיוחד בזוהר, רואים ברוח הקודש וביהווה את הפן הנקבי של האל ואילו אדוני או אלוהים הם הפן הזכרי שלו: “ורוח אלוהים מרחפת על פני המים”. בתקופות מסוימות נפוצו בציבור שמותיו הנקביים של האל: “הקדוש ברוך הוא”, “בורא עולם” ו”שדי” וכן תאריו הרגשיים: “רחום”, “חנון” “מחייה המתים” ו”כל יכול”. בתקופות אחרות מופיעים שמותיו הזכריים של האל: “אלוהי ישראל”, “השם”, “אבינו”, “מלכנו” ועוד.
זווית ראיה מרתקת אחרת בתרבות האנושית שקשורה בעמוד השדרה והיא לאו דווקא דואלית, היא זו שמתקבלת מהכרות עם אגדות עם עתיקות. בתת היבשת של הודו מספרים כי האל יצר את החיים והניחם בתוך עמוד השדרה למשמר. כדי שהעולם יכיר אותם הוסיף להם גפיים וכך הם יכולים לנוע בעולם. ביוון העתיקה דנו בעמוד השדרה וראו בו תהליכים הרמוניים. בריאות, על-פי תפיסת היוונים, היא תופעה הרמונית שנמצאת ביצירת אומנות גדולה. חלק גדול מתחלואי הגוף נראה ליוונים כבא מבעיות דיסהרמוניה. גם כאן עולה נרטיב הדואליות נשיות גבריות: בעמוד שדרה הרמוני הפן הנשי שלו (גמישותו) נמצא בהרמוניה עם הפן הגברי שלו (חוסנו, יציבותו). הבעיות אובחנו בצורה פיוטית (שיטת המיתוס) הצטמצמות של חלק פעיל תוארה על פי תפיסה זו בצורות שונות למשל יציאה לגלות של חלק זה או סיפרו על אדם פעיל נמשל (לאותו חלק) שיצא לגלות מחשש לגורלו, שליחותו של אדם כזה אל מחוץ לגבולות ארצו והתרחבות של חלק סטאטי בו תוארה בדרכי המיתוס כהושבה בבור עונשין, כבילה לסלע, הפיכה לנציב מלח ועוד. עמוד השדרה הוכר כחלק גוף שצריך להיות גמיש ופעיל ושיש לשמור על יציבותו וחוזק שריריו. לשם כך אימנו את הגוף בתרגילי התעמלות וריקוד ואת הרוח
בשירה, נגינה ופילוסופיה.

סמלה של הפילוסופיה, שהיה לימים לרעיון האוניברסאלי של התנועה, מזכיר את מבנהו של עמוד השדרה הבריא (ההרמוני) שבו קיימת יציבות (גבריות) ופעולה מתמדת (נשיות). הרעיון הפילוסופי מכיל בתוכו שינוי ויציבות שחיים במרחב הרמוני אחד. בבסיס הדואליות הזאת נמצא סוד התנועה בכלל וניסיון המיסטיקנים ליישב את הסתירה שבין האל הנצחי הלא משתנה שיצרו הדתות בראשית דרכן ובין העובדה שהיקום הוא רק תנועה והישרדותה (מופיע בדואליות האל מאוחר יותר שהוזכרה למעלה).

השיבה להרמוניה

החולוי אובחן כבר בתקופה העתיקה כקיפאון, כמעבר פתאומי לא רצוי מהרמוניה להרחבה של אחד מחלקיה על חשבון שאר מרכיביה, כהישרדות מופרזת, כקשיחות ומצב סטאטי שתהליך הבראתו תלוי בשינוי וחידוש התנועה והפעולה. תהליך זה אומץ ביוון העתיקה כשיטה לטיפול והבראת עמוד השדרה.

“אוסטאופטיה”
ביוון התפתחה תורת רפואה עתיקה בשם “אוסטאופטיה”, שפירושה בעברית “עיסוי לעצמות”. היא השפיעה רבות על הטיפול המודרני בבעיות גב. האוסטאופטיה, שלימים נודעה בארה”ב ככירופרקטיקה, התפתחה כך שבשיאה יכלו היוונים, בעיקר רועי הצאן ממרכז יוון, לרפא (יש אומרים שבשלושה ימים) שברי עצמות של בעלי חיים ובעיקר רגלי כבשים ואפילו רגלי אדם, ללא קיבוע, בתנועה.
האוסטאופטיה מטפלת בכאבי גב, כאבי ראש (מיגרנות) ובעיות ברכיים וגפיים באמצעות תזוזה של עמוד השדרה. המטפל בוחן תחילה את הגוף. הוא נוגע בו, מסתכל עליו בזמן הליכה, כיפוף, שב ונוגע בו ומזהה את המקום שאינו נע על פי טבעו ומטפל בו. לאחר מכן הוא מאתר את המקום המדויק בו קפאה התנועה (בדרך כלל חוליות הגב התחתון L 4 ,5 או אזור הגב העליון שבין השכמות, חוליות בית החזה ,3 ,4 ,52 ). הוא מזיז את המקום ולפעמים מנער בכוח גם את החוליות עצמן, כך שהשרירים הקשורים לחוליות יתכווצו בפתאומיות ובלי להרפות יחזרו לפעול – ישתחררו. בעזרת עיסוי, מתיחות גוף, לחיצות (קנקים), סיבוב העמוד סביב צירו, טלטלה של עמוד השדרה ושריריו או תזוזה של כתף, שכם או אגן מחזיר המטפל את התנועה לעמוד השדרה.

היבט חדש ומרתק לנושא שייך למוטיב הדואליות המתהווה: נשיות וגבריות שחברו למרחב אחד. (תזכורת: המוטיב הגברי מופיע בדמימות גוף האדם מימין לעמוד השדרה והנשי לשמאלו). אבחנה זו שצוינה בפרק הקודם, חשובה לטיפול המודרני בגוף בכלל ובעמוד השדרה, בפרט. בעמוד השדרה עצמו אין דמימות צד ימין או שמאל אלא רק דואליות ושילוב האלמנטים: גברי ונשי. שני אלמנטים אלה נשזרים זה בזה במרחב עמוד השדרה. על מנת לטפל בו יש לדעת שדואליות דומה קיימת גם במרחב הרוחני של האדם. המרחב הרוחני מתחלק לשני חללים: חלל הרגש וחלל המחשבה הנמצאים כנראה במרחב משותף. החלק הרגשי הוא יסוד נשי אם כי מבחינים בו גם ברגשות גבריים. המחשבה נמשלת ליסוד הגברי ומבחינים בין מחשבה גברית למחשבה נשית. הרמוניה בעמוד השדרה פירושה הרמוניה במרחב הרוחני ולהפך. לעיתים על מנת לטפל בעמוד השדרה יש לאבחן את הסטייה מההרמוניה שבמרחב הרוחני (רגש או שכל) ולטפל בה.

בחוליות בית החזה ( T 2 ,3 ,4 ,5) שכיחים כאבי גב עליון. אלה מופיעים כשהאדם בסערת נפש ומשתוקק להחריש את הסערה בפעילות פיזית, בקללות, בבכי, במילוי תאוות חריפות ועוד אך לא מעז משום שהוא שומר על כללי ההתנהגות המקובלים בחברתו, פוחד שייראה בעיני עצמו אדם לא הגון או לא מחונך ודואג לתדמיתו בעיני מכריו. בלימת הרגש הפתאומית נעשית באופן שכלי ויוצרת דמימה בעמוד השדרה, בחוליות בית החזה.

יסודותיו של עמוד השדרה

העצם שבעמוד השדרה מתקבלת בתודעתו הרגשית של האדם כיסוד גברי ונשי גם יחד: יציבותה זכרית וחלוקתה לפרקים, נשית. העצבים הם יסוד גברי נוסף ואילו השרירים הקטנים שמניעים את החוליות, נשיים. עורקי הדם וורידיו גבריים אך הדם הזורם בהם, נשי. כשעמוד השדרה בריא הוא באיזון ובהרמוניה בין המרחבים הגבריים והנשיים. בתהליך השיקומי מטפלים בעמוד השדרה חסר ההרמוניה. עם תום הטיפול שב אליו היסוד התנועתי, הנשי. עמוד שדרה שהפך פתאום לחסר תנועה (הוא גברי במופגן, הרגש בו דומם על ידי השכל או על ידי כוח חיצוני כמו אמירה, פעולה, מבט) שב לחייו ההרמוניים בעזרת המטפל שמפעיל עליו כוח חיצוני ומזיז אותו. בעוד שבשיטה העתיקה (אוסטאופטיה) החוליה הסוררת שבה למקומה בעזרת המטפל המפעיל עליה כוח פיזי רב, שיטת הטיפול החדשה מעבירה את הגוף מחוסר הרמוניה להרמוניה בעזרת החייאת הרגש והפעלתו במרחבו.
בלימת הרגש הפתאומית משתחררת בהדרגה בתהליך הטיפולי. משהשתחררה משתחררים גם שרירי עמוד השדרה שגורמים לכאב באזור החוליות. מצב של עודף נשיות, בו עמוד השדרה נוטש את האלמנט היציב והופך לנשי מדי, נדיר. במקרה כזה היכולת התנועתית של האדם מורחבת מעבר ליכולתו לייצב את עמוד השדרה שלו. ראוי לציין כי חולי שכיח של עמוד השדרה הוא הרחבת האלמנט הגברי שבו על חשבון האלמנט הנשי. בעמוד השדרה מבחינים בין פגיעה במרחב העמוד עצמו ובין פגיעה בחלקי גוף הסמוכים לו. חלוקה של עמוד השדרה לתת מרחבים נעשית אך ורק לצורך הטיפול והאבחון ועל פי אזורי החוליות. חוליות L 4 ,5 שהוזכרו בהרחבה בפרק הקודם, תוכרנה מעתה כאזור אחד מבין אזורים שונים שבעמוד השדרה בהם נטפל בשעת כאב כמו גם חוליות בית החזה ,3 ,4 ,52 שהוזכרו .

דמימת בויא או חוליות בית החזה T 2 ,3 ,4 ,5 דמימת בויא או דמימה בחוליות בית החזה T 2 ,3 ,4 ,5 נוצרת מבלימה פתאומית של הרגש. אבחון אזור הדמימה שבעמוד השדרה מאפשר למטפל למיין את הבעיה באופן כללי כדמימת בויא (על שם המיתוס של בויא, ראה להלן). דמימת בויא הפועלת על אזור חוליות בית החזה T 2 ,3 ,4 ,5 יכולה להיות בשריר ובסחוס, אם סיבת הדמימה באלמנט נשי חיצוני לאדם כמו בלימה של תאוות חריפות, בכי ועוד. היא יכולה גם להיות בעצב או בעצם אם סיבתה באלמנט גברי חיצוני לאדם כמו דימום של קללות, גילוי, ראייה של מכר, חשש מדימוי עצמו כאדם בלתי הגון או מחונך, בעיני אחרים ועוד.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *