מבוא לספר “היופי – מיתוסים ודמימות”, חלק ב’

סרוואן-שרייבר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג מחזק את הדעה שישנו קשר בין הגוף והרגש. בספרו הפופולרי “ללא פרויד, ללא פרוזאק” מגלה סרוואן-שרייבר, שלא רק הסומק עולה בשעת כעס בפנים, כפי שכול אחד יודע מניסיונו, אלא גם שהתנגשות רגשות וקונפליקט מקבילים לכאבי בטן, לכאבי ראש, לפחד, לשיכחה, לקיפאון שרירים ולשינויים שעובר המוח. המחקר החדש מלמד שיש קשר בין פחד קיומי וחבלות בשרירים סביב החלק התחתון של עמוד השדרה – הסקרום (עצם הזנב) לא רק בקורטקס הקדם-מצחי של לוריא1. העדרו של עונג מתמשך נוכח פוטנציאל ודאי לעונג בחיי ה”אני” מחבל גם בפעילותו התקינה של הלב ואף מכריע אותו בהתקפות-לב2.

הנוירולוג פול מקלין (MacLean)3 הכניס מחדש לשימוש את הרעיון של הנוירולוג פול ברוקה, מהמאה ה 19 בדבר המערכת הלימבית שבמוח וקבע מחדש שהמערכת הלימבית הינה מרכז רגשי של המוח. חילה גילה מקלין (1949) את חשיבותה של אונת הריח (אזורי הריננצפלון) וקישר את אונת הריח עם החלק המוחי שבו ממוקם הרגש לאזורי הריננצפלון קרה “מוח הקרביים” האזור המסדיר את ההתנהגות השורדנית בבעלי חיים, את ההתנהגות הרגשית, “מוח הקריים” של מקלין נמצא דומה בבעלי חיים ובני-אדם, צורתו כצורת סוסון ים, בו ובייחוד בהיפוקמפוס נמצאות יחידות הניתוח של המוח שמונחות ביסוד הרגש. ברוח פיוטית דימה מקלין את תאי העצב הגדולים בהיפוקמפוס לקלידים רגשיים, מפני שהתאים באזור הזה סדורים בקפידה זה לצד זה. כשההיפוקמפוס פוגש בעזרת החושים יסודות מהעולם העולם החושי מפעיל את התאים העצביים, הצלילים שהם מנגנים היו בעיני מקלין הרגשות. בשנת 1952, שלוש שנים לאחר שפרסם את ההיפותזה של “מוח הקרביים”, הציג מקלין שם חדש למוח הקרביים: “המערכת הלימבית”. “יתכן שהמוח הרגשי ו’המוח המילול’ פועלים במקביל אבל משתמשים בקודים שונים ולכן לא בהכרח הם יכולים לתקשר זה עם זה4” על ההיפוטזה הזו מעיר חוקר אחר לה-דו שרעיונות אלו מסבירים שבעיות פסיכיאטריות אחדות יכולות להיות מייצגות את פעולתו של המוח הרגשי ללא תלות במוח המילולי5. חוקר אחר, בן זמננו, שמתיחס לתפקוד המוח הרגשי הוא דמסיו אנטוניו Damasio Antonio רופא וחוקר אמריקאי ממוצא פורטוגלי, נוירולוג בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת איוה [בעל הספר “בחיפוש אחר שפינוזה” (2005), בהוצאת אופוס]. על פי דמסיו אנטוניו חיי הנפש הם תוצאת מאמץ תמידי של סימביוזה בין שני מוחות באדם, המוח הקוגניטיבי והמוח הרגשי6.

בתוך המוח מצוי מוח רגשי שהוא “מוח בתוך מוח” מסביר ד”ר סרואן-שרייבר דויד Servan-Schreiber David 7. נראה ככתר או טבעת המקיפה את גזע המוח וגובלת בו ומכאן שמו המערכת ה”לימבית”Limbus בלטינית טבעת8. המוח הרגשי מכונה גם “מוח הביניים” או הטלמוס.9 אזור שמגויס במוח האדם לנושאי ההישרדות או לתגובת “הילחם או ברח” של מערכת העצבים הסימפטטית אבל, לפני הכול, הוא מחובר לגוף ואחראי על מערכת היחסים הרגשית בין ה”אני” ל”אתה”.

המוח הרגשי אחראי על קשרי ה”אני” עם ה”אני הגופני” ועם ה”אני הרגשי” בקרבו ואצל זולתו גם על מערכת שמטרתה לגרום הנאה ולכן גם נקשר במערכת האחראית על המוטיבציה להשיג מטרות הדוניות, הנאה, עונג, בעיקר אוכל, סקס, ואלכוהול, מערכת שנמצאת באזור הלימבי וקרובה מאוד לאזור האחראי על בקרת התנועה.10

למוח הרגשי תפקיד מרכזי בקליטת שדרי הרגשות המשודרים אליו תדירות ויוצרים בו אי נוחות בעיקר כשמדובר בסיכסוך, באי שקט המשפיע על הפיזיולוגיה הגופנית, השפעה לרעה ולהפך בהשפעה לטובה, בעונג כשמדובר במערכת יחסים נעימה ומענגת11. מגע הרגש האוהב חודר אל ה”אני”, מארגן ומסדר גם בונה את המערך הפיזיולוגי בבריאה טובה שמשפיעה על בריאות הגוף כמו גם על בריאות הרגש12.

הסבר קצר על המוח וקשריו עם הגוף וסביבתו:

המוח מקבל מידע מהסביבה באמצעות אברי החישה. אברי החושים קולטים באמצעות נוירונים (תאי עצב) שנמצאים בהם גירויים מהסביבה, מעבירים פולסים, מידע אל המוח שמלמד על המתרחש בסביבתו והוא מצידו ועל פי כוח הפולסים האלה, וללא כל התערבות חיצונית של ישות כגון ה”אני” ה”נפש” או ה”אני השכלי” נותן פקודות (שולח פולסים) לשרירי הגוף שנע בעקבותיהם.

כל פעילויות המוח מבוצעות בתאי עצב המכונים נוירונים13. במוח נוצרת רשת נוירונית דינמית. היא משנה את תכונותיה כל פעם שה”אני” לומד משהו חדש. מספר הנוירונים בעת הלידה עצום, אבל הם לא מתחדשים כמו שאר התאים בגוף – בכל יום נהרסים עשרות אלפי תאים, תהליך שמואץ ככל שמתבגרים. כל אחד מהנוירונים שבמוח יוצר קשרים (סינפסות) ל-1,000 עד 10,000 תאי עצבים אחרים. הקשרים הללו הם קשרים ברמות שונות ומתהווים באמצעות אותות אלקטרו-כימיים. תהליך הלמידה של האדם נקשר בקשרים הללו ביכולת ליצור קשרים חדשים ולאבוד קשרים ישנים. וככל שהאדם לומד יותר, מספר הקשרים גדל.

קליפת המוח

קליפת המוח: cerebral cortex, cerebral mantle, pallium ואזורי ההשפעה כפי שידוע לחוקרים כיום

מבנה המוח הרגשי שונה ומאוד פשוט בהשוואה למוח הגדול, הניאו-קורטקס, “המפותח”, שהוזכר לעיל והאחראי על הדיבור, ההחלטות, הארגון השיטתי של הקשרים החברתיים, ההתנהגות המוסרית, עיכוב הדחפים והמחשבה. אופן ארגון התאים בו שונה ואפילו התכונות הביוכימיות שלו שונות – רוב אזורי המוח הלימבי (הרגשי) אינם מאורגנים בשכבות נוירונים אחידות המעבירות את המידע, לכן, איבוד המידע בו פרימיטיבי יותר אבל גם מהיר יותר ומותאם לתגובות החיוניות שנקשרות בהישרדות14. מכאן שחתיכת עץ ביער חשוך עלולה לגרום לפחד עוצמתי שימשך עד לרגע בו שאר המידע יגיע והאדם יסיק בעזרת המוח הקוגניטיבי (הניאו קורטקס) שמדובר בחתיכת עץ ולא בנחש או מוקש…

מה שמתרחש במוח במרוצת הדקות הראשונות התגלה על-ידי לה-דו15 שפתח לנו חלון אל המוח הרגשי. בעזרת תגליותיו ובין המרכזיות בהן נושא השקד (אמיגדלה) השקד הוא המומחה לעניינים הרגשיים ומחסן של אנרגית זיכרון אמוציונלי הוא “שכל רגשי” שמארגן משמעות והשקפות משלו על הרגשות עצמם16. לה-דו מצא כי אותות חושיים מן העין או מן האוזן נודדים תחילה במוח אל ה”רמה” (Thalamus), ומשם דרך סינאפסה יחידה אל השקד; איתות שני מהטלמוס מנותב אל הניאו-קורטקס מה שמאפשר לשקד להתחיל להגיב לפני המוח החושב ולגבור על השכל17. בהתאם לרעיונות אלו שמבטלים את ההנחה הישנה שהשקד תלוי לחלוטין באותות מן הניאו-קורטקס לצורך עיצוב התגובות הרגשיות שלו, אפשר לעקוב אחר המעגל העצבי של הרגש המתגבר על השכל, למשל, רגש הפחד שהוזכר בעקבות חתיכת העץ ונחקר על-ידי לה-דו.

אותות חזותיים, פיזיים גולמיים, נשלחים מן המראה החשוד, נקלטים על ידי הרשתית ומובאים דרך המערכת העצבית למוח הרגשי (“טלמוס”, “רמה”, לימבי, בחלק שנמצא בצד הראש מעל לאוזן, בעומק האונה הצידית, לא הרחק מההיפוקמפוס) שם הם מתורגמים לשפת המוח ומועברים לקליפת המוח לאיזור החזותי, הנמצא בחלק האחורי של המוח. בחלק האחורי מוערכת המשמעות של הגירוי המלמד על מה שנצפה – האם מה שהאדם ראה היה חתיכת עץ תמים או נחש שמהווה סכנה. האם יש להפעיל מנגנון הישרדות או שאפשר “לבלום” ולהירגע.

תגליתו של לה-דו (שהוזכר לעיל) מתיחסת למוח הלימבי לטלמוס או ל”רמה”. לה-דו גילה שהצרור העצבי מתפצל במוח הרגשי לשני ענפים: החלק הארי של הצרור אכן מגיע לקליפת המוח, למוח הקוגניטיבי (cerebral cortex, cerebral mantle, pallium) אך צרור קטן ממנו, מתפצל ומגיע אל בלוטת השקד (אמיגדלה, מבנים הקשורים זה בזה ומוצבים מעל גזע המוח, קרוב לטבעת הלימבית. יש לאדם שני שקדים אחד בכול צד של המוח). לפיצול שלה-דו חשף יש חשיבות גדולה למנגנון ההישרדות, לתגובת ה”הילחם או ברח” כפי שכינה אותה הפיזיולוג האמריקני בוגר הרוורד וולטר ברדפורד קנון (Walter Bradford Cannon 1871-1945) בשנות ה – 30 ולרגשות המקדימים שגילה במאה ה- 19 הסופר הרוסי דוסטוייבסקי (הכפיל, האחים קרמאזוב, שדים ועוד), התגובה המידית של המוח הרגשי נקשרת ישירות במנגנון הזה18. מדובר כזכור, בתגובה פרימיטיבית, שטחית אבל מהירה, תגובה רגשית לסכנה. תגובה שקמה טרם הועבר המסר לעיבוד במוח הקוגניטיבי. במוח הקוגניטיבי, בקליפת המוח מתקבלים הפולסים מהענף העיקרי שבצרור העצבי המתפצל שלה-דו חשף – שם מתבצע ניתוח מדויק, מתוחכם של המראה. ה”אני החושב שוקל, חושב בהיגיון, מבין את מקורו של הגירוי את מה שהאדם ראה, שמע, הריח או טעם ומישש. אם המסקנה מהניתוח הזה שהאדם דרך בחושך על גזע עץ קליפת המוח מרגיעה אותו, הבלם מופעל וה”אני” נרגע. אבל אם תגובת הקורטקס איננה חד משמעית, מופעלת בלוטת השקד, תחושת הפחד קמה והמוח הרגשי מזעיק מערכות שונות בגוף, המגיב בתגובת דחק (סטרס) ומערכת ההישרדות מתחילה לפעול. ראשית, היא שולחת את הנוירוטרנסמיטור CRH, המגייס קורטיקוסטרואידים מבלוטת יותרת הכליה למען תגובת “הילחם או ברח”, רגשות מקדימים או “רגש קדם-קוגניטיבי” כפי שכינה זאת כ – 100 שנים מאוחר יותר לה-דו.

שלוחה חשובה אחרת נשלחת למערכת העצבים האוטונומית והיא מפעילה תגובות מרחיקות לכת במערכת הלב, כלי הדם, השרירים והמעיים, קצב פעימות הלב מואץ, לחץ הדם עולה…

קבוצה חשובה אחרת יוצאת מבלוטת השקד לאזור היוצר את הנוראפינפרין (אדרנלין) שמציף את המוח.

האדם פוחד אבל לא יודע שהוא פוחד. כול הפעולות שהוזכרו לעיל ויוצרות את תגובת ה”הילחם או ברח” נעשות באדם ללא התערבות המוח החושב. הן עוקפות את התודעה, כך שגוף האדם מראה תסמינים של חרדה או סטרס והאדם חיי את הפחד, אבל הוא בהחלט לא חש בו ולא יודע שהוא חרד. הפחד עצמו מגיע בהדרגה, לאט לאט וחודר אל ה”אני החושב”. התודעה מכירה בהדרגה בפחד וה”אני” מתחיל להראות סימני מצוקה – הבעה נפחדת בפנים, רגישות יתר לסביבה ולעצמו. הוא מתחיל לרעוד. שלב נוסף נמצא בהקפאה של תנועות הגוף, קצב הלב מואץ, לחץ הדם עולה עוד יותר והאדם עוצר את נשימתו גם המילים נעתקות מפיו והוא ער למצוקתו. הוא פוחד וחש שהפחד לופט אותו.

לבלוטת השקד (אמיגדלה) מתגלה אם כן, תפקיד חשוב ומרכזי גם במצבי חירום וגם בתחום התחושות המקדימות כגון בדאגת יתר וזינוק אל הטלפון עקב מצבי חרדה. היא יכולה לגרום לאדם לזנק ולפעול, בעת שהניאו-קורטקס, שהוא איטי מעט יותר, הגם שהוא בעל מידע שלם יותר, המתחיל לגולל את אפשרויות התגובה המשוכללות אחרי הזינוק שכבר נוצר על-ידי השקד שעקף לחלוטין את הניאו-קורטקס, אפשר לזכות בהרגעה שבאה מאוחר יותר מהקליפה החדשה שעיבדה קשת רחבה יותר של נתונים.

בלוטת השקד נמצאת באזור הפנימי של המוח הטמפורלי, סמוך לגרעיני הבסיס האחראים על ביקורת התנועה (אלו שנפגעים במחלת פרקינסון).

מחקריו של אלכסנדר רומנוביץ לוריא, הנזכר לעיל בדבר הקורטקס הקדם-מצחי מרחיבים את הדיון בדבר מערכת הגוף/נפש ומוסיפים נטבח להבנת הברית שבין חיי הראש וחיי הרגש, אותה העלה בימי הקדמונים אפלטון במשל המרכבה המפורסם שלו. הנוירולוג הנזכר לעיל דמסיו אנטוניו חקר והרחיב נושא זה , פורסם בשנת 199419. המוח הקדם מצחי אחראי כנראה על ריסון היכולת הרגשית להכניס אי סדר בתהליך החשיבתי שפרויד פחד ממנו עד כדי כך שביקש לגרש את כלל הרגשות מחיי האדם. תחום זה של המוח אחראי על היכולת להשלים משימה לאחר שהאדם החל בה, נושא שבתורת הדמימות נכלל בדמימת ארוס או ב”קריסת ארוס” ראה להלן, או גם בפתרון בעיה. כשהאדם בוחן אפשרויות שונות כגון בשעת המבחן האמריקאי, הקורטקס הקדם-מצחי, הוא ששמאפשר לו לזכור איזה פרט חסר או עודף להשגת התשובה הנכונה מבין 4 האפשרויות. האזורים הקדם-מצחיים שולטים על התגובות הרגשיות כבר מן ההתחלה. המידע המרכזי שמגיע מחמשת החושים אל המוח הרגשי (רמה) לא עובר לשקד במנגנון שלה-דו חשף אלא אל המוח הקוגניטיבי אל הניאו קורטקס ואל מרכזיו הרבים, שמטפלים בקליטת הנתונים ותרגום של מה שנתפס בחושים. המידע הזה והתגובה עליו מתואם באונות הקדם-מצחיות. כאן יושב הארגון, חישוב יחסי סיכון-תועלת של מספר תגובות אפשריות, בחירה בתגובה האופטימאלית והתכנון של הפעולות לקראת השגת המטרה ובכלל זה גם מטרות רגשיות. משנתנה פקודת ביצוע חלק זה של המוח גם מנצח על הביצוע. כאשר מדובר במהלך ש”נכון” לשלב בו גם תגובה רגשית: חיוך, בכי, התרגשות, הרגעה, שכנוע או הפעלת מניפולציות ורגשי אשם או רגשי עליונות, תחבולות ואדישות לסביבה, האונות הקדם-מצחיות מכתיבות “הוספת הרגש” הנדון תוך כדי שיתוף פעולה עם השקד ומעגלים נוספים במוח הרגשי. בדיוק כמו השקד מהיר התגובה מבחינה רגשית כך גם האונות הקדם-מצחיות האיטיות והשקולות יותר לוקחות חלק במארג הרגשי וביטוייו. כשהאונה הקדם-מצחית פגועה אין הבנה ואין צורך בתגובה רגשית וזו אז אכן לא באה. מחקריהם של לוריא ושל דמסיו מלמדים כי הצפה רגשית בעיקר כעס, או התרגשות עקב הצפת עונג או אפשרות של הצלחה מזדמנת מחבלים, פעמים רבות ביכולתה של האונה הקדם-מצחית לשמור את ה”זכרון העובד” והפרטים שמובילים אל התשובה הנכונה נמחקים לרגע מהזכרון ויוצרים כשלון במבחן גם קשיי למידה. משום כך, כאשר אנו מוצפים רגשית או רוטטים מעונג שמתקשים להתמיד בו, אנחנו ‘לא יכולים לחשוב ברור’ וזו גם הסיבה לכך שמצוקה רגשית מתמשכת עלולה לגרום לליקויים ביכולות האינטלקטואליות של ילד ולחבל קשות ביכולת הלמידה”20.

האונה הקדם מצחית השמאלית מהווה חלק ממעגל עצבי היכול עקב דחפים רגשיים חזקים “לכבות” או להחליש את הזיכרון.

מערכת הגוף נפש בולטת משורת הדוגמאות שנקשרות בחקר המוח וההקשרים ברורים, מדובר במערכת אחת, מיקשה אחת בה הרגש והגוף פועלים זה על זה הדדית. בינתיים בלוטת השקד (אמיגדלה) שאחראית על תחושת הפחד ונמצאת כאמור בלב המוח הרגשי, מורה לתאים לשלוח מוליכים עצביים – נוירוטרנסמיטורים שונים כדי לעורר ולשחרר דופמין21, שמוליך למקור הפחד, ומזעיק את שרירי הגוף להיות נכונים להגיב בהתאם למתרחש.

מרגע שהאותות הללו יוצאים לדרך, האדם נתון כולו בפחד ולעיתים גם בפאניקה, המתיחות המאופיינת במערכת העיכול מתחילה להתגלות, הלב מואץ, והשרירים בעיקר מסביב לצוואר ולכתפיים מתכווצים גם הרעד בגפיים מתחיל. הגוף קופא על מקומו, והתודעה מרחפת בין כל הסכנות האפשריות האורבות ל”אני” שמילותיו נעלמות דום22.

מחקרים מלמדים ששליטת הרגש במצבי חרדה, פחד או פאניקה על השכל גדולה מזו של השכל על הרגש, זאת משום שכמות הסיבים העצביים היוצאים מאזור השקד אל הקורטקס, רבים יותר, לפחות פי שלושה, מהסיבים הנשלחים מקליפת המוח (הצנטריפטליים) אל בלוטת השקד23. מכאן ששליטת קליפת המוח, המוח הקוגניטיבי על הרגש חלשה. האינטליגנציה, השכל הישר ואפילו יכולת הדיבור וההחלטה אינם שולטים ברגש, שליטת הרגש על השכל חזקה בהרבה מאשר שליטת השכל על הרגש. מחקרים הראו שבמצבים נינוחים בהם הלב פועם בקוהרנטיות כשמחזוריות ההאצות וההאטות של קצב הלב אחידה והאדם רגוע, המוח החושב פועל מהר יותר, ההיגיון אוחז בו וצלילות הדעת בו רבה יותר24. כמו כן, המהירות שבה מועברות הפקודות מבלוטת השקד לאזור הרגשי, גדולה לפחות פי שניים מהמהירות בה עוברות הפקודות מקליפת המוח (המוח החושב) לבלוטת השקד שבמוח הרגשי25. כלומר, לא רק שהמוח הרגשי שולט על השכל פעולתו עליו מהירה ומהירותה רבה יותר מפעולת המוח החושב על המוח המרגיש. אפשר לומר שככול שהלב פועם במרץ רב יותר, בתאוצה, הרחק מן הקוהרנטיות האדם רוחש יותר ברגשותיו וחושב בצלילות דעת פחותה וההיגיון מתרחק ממנו.

“הקשר בין המוח הרגשי ל”מוח הקטן” של הלב”, מסביר ד”ר סרואן-שרייבר דויד26 “הוא אחד ממפתחות האינטליגנציה הרגשית”. היכולת להביא לשקט בלב (לקוהרנטיות של הלב ) גם על-ידי אימון פיזי ומגע כולל מגע טיפולי בגוף עצמו ותרגילי עיניים מביא לאיזון בתחום הרגש, טוענים מחקרים חדשים ומלמדים שעל-ידי כך שהלב עובר ממצב כאוטי, נרגש, כבמצבי דחק, חרדה או דיכאון וכעס27 לקוהרנטיות כמו במצבי רווחה, עונג וחמלה או הכרת תודה גם המוח הרגשי נרגע והאדם חושב בבהירות ומכיר טוב יותר את סביבתו28. היחס בין מערכת הלב, המוח הרגשי והמחשבה הצלילה ברור, אבל מה קורה לאדם בעל מזג לוהט וסוער, האם יש לו תקווה?

מסתבר שהמוח הקוגניטיבי, “הקליפה החדשה” או הניאו-קורטקס יכול למתן את התגובות הרגשיות. המוח הקוגניטיבי יכול ללמד את המוח הרגשי להתאפק. למעשה כשהמערכת בין השניים הרמונית האדם בעל אנטליגנציה רגשית גבוהה וכשריו בניהול רגשותיו, זיהוי רגשותיו וצפי התפתחותם בעתיד של רגשותיו או רגשות ה”אתה” מצוין ומוביל אותו להצלחה ולהגשמת מאוייו. בהחלט אפשר ללמד איפוק ולפתח אינטואיציה רגשית. כשריו של המוח הקוגניטיבי לשלוט במוח הרגשי נמצאים לאדם הרוצה לפתחם והם בהחלט משמעותיים לאיכות חייהם של האנשים הסוערים רגשית או נמצאים במצב לחץ, דחק, חרדה או תיסכול מתמשך29. בנושא האיפוק ורעיון שליטת המוח החושב על התנהלותו חמת המזג של המוח הרגשי שותף גם מחקרו של דמסיו ומחקרים נוספים כגון מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד עם אמצעי הדמיה מוחיים שמאשר את מסקנותיו של סרואן-שרייבר ומראה שהניאו-קורטקס האחראי לקשב, לריכוז ולתכנון יכולת לשלוט בכאוס האוחז בקצב הלב ובמערך הרגשי שמתלווה אליו על-ידי מתן פקודות איפוק למוח ההגיוני.30 אנו למדים כיום שהמוח החושב יכול לפקח על תשומת הלב המודעת ועל יכולת ה”אני” למתן את רגשותיו לפני שיצאו מאיזון ולשחרר בכך את האדם מחיים שנשלטים על-ידי מטען רגשי עודף31. כשמרחב הרגשות סוער או “מרוט מדי” כדברי סרואן-שרייבר בספרו “להבריא” Guerir (2003) Robert Laffont, S. A., Paris, הקדימות של המוח הרגשי מתחילה לשלוט בתפקוד המנטלי של האדם, הוראות האיפוק באות טרם יצא המוח הרגשי משליטה והביא בתגובה מהירה לשינוי משמעותי של הפיזיולוגיה של הגוף. המוח הרגשי מקבל מידע, פולסים, מחלקי גוף שונים ועונה עליהם בדרך מתאימה. הוא נותן פקודות (שולח פולסים) לשרירי הגוף, בתוך כך הוא מפקח על האיזון הפיזיולוגי: על הנשימה, על קצב הלב, על לחץ הדם, על התיאבון, על השינה, על יצר המין, על הפרשת ההורמונים32 ועל תפקוד המערכת החיסונית. מנקודת מבט זו טוען דמסיו רגשותנו אינם אלא החוויה המודעת של מכלול רחב של תגובות פיזיולוגיות המפקחות כל הזמן ומכוונות את פעילות המערכת הביולוגית בגוף בהתאם לדרישות הסביבה הפנימית והחיצונית33. המוח הרגשי פועל פעמים רבות בנפרד מהניאו קורטקס ואין לדיבור השפעה עליו, כלומר רק במקרים בודדים לדיבור יש השפעה על המערכת הרגשית אבל איפוק במערכת הרגשית אפשרי ומומלץ.

מוח

“למוח הרגשי” מנגנונים טבעיים לריפוי עצמי, מדובר ביכולת מולדת להחזרת האיזון וההרגשה הטובה.”34 המערכת הרגשית שזכתה מאז המאה ה- 19 לטיפול באמצעות דיבור מתקשה להתמודד עם הנתונים החדשים שמצביעים על כך שדווקא בעבודה על הגוף, לא דרך דיבור (פסיכואנליזה, שיחות קוגניטיביות) ניתן לבנות מחדש את המערכת הרגשית שקרסה.”השיטות של העובדות דרך הגוף מנצלות את המנגנונים הטבעיים לריפוי עצמי”. שיטות אלו טוען פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג ד”ר דויד סרואן-שרייבר פונות היישר למוח הרגשי ועוקפות כמעט לגמרי את הדיבור. הן משפיעות על הגוף במקום להשפיע על המחשבה.35

פרנסין שפירו Francine Shapiro, פסיכולוגית ועמיתת מחקר במרכז MRI בפאלו-אלטו שבקליפורניה מפתחת השיטה להקהיה שיטתית ועיבוד מחדש של חוויות טראומתיות בעזרת תנועות העיניים ה – EMDR )מערכת ההסתגלותית לעיבוד מידע)36, מגלה שאפשר להתגבר על טראומות קשות תוך שימוש בתנועת הגוף, ללא מילים רק על-ידי הזזת העיניים מצד לצד בקצב37. זאת למרות טענותיהם של גרג קריק וד”ר לה-דו שהפחד שב ומשתלט על האדם גם אחרי שעבר טראפיה מאחר שמדובר בזיכרונות ריגשיים שהם “בלתי נמחים”.

הצלקות במוח הלימבי (הריגשי) יכולות לטענת קריק ולה-דו להישאר במשך עשרות שנים במוח הרגשי ולעלות ולהתגלות שוב ברגע שהדריכות של המוח הקוגניטיבי ויכולת השליטה שלו מתרופפת, אפילו זמנית בגין עיפות, היחשפות לאלכוהול או כשהדעת מוסחת בגלל דאגות אחרות והפיקוח על הפחד שהוטמע במוח הרגשי מתערער, על-אחת כמה וכמה כשהטראומה קשה כמו אחרי אונס, מותו של ילד, הלם קרב או שהות במחנה ריכוז תחת שליטת הנאצים הרי שדי במצב המזכיר במשהו, היבט כלשהו ממה שנחווה בטראומה כדי שהחוויה המזעזעת תצוף ותעלה בזיכרון במלוא עוצמתה. מכאן שכול תמונה, ריח, תזוזה, צליל, רגש או מחשבה ואפילו תחושה פיזית הדומה למשהו שנכלל בחוויה הטראומתית די שאזכורה יעלה באמצעות הגוף והאדם יהיה נתון כולו שוב בטראומה ובכול זאת שפירו מוכיחה כי שימוש בגוף יכול להפעיל את המנגנונים הטבעיים לריפוי הגוף ולשחרר את האדם מטראומה ואפילו בתחום תסמונת הפוסט-טראומטית שהחוקרים הגיעו למסקנה שאינה ניתנת לריפוי38. הסיבה שתנועות העיניים מרפאות (EMDR) 39מחזירה אותנו אל שיטות ההרפיה וטיפולי הנפש בעזרת הרפיית שרירי הגוף, שיטות שמשתמשים בהן תוך כדי נשיפה עמוקה של האויר בשעת הנשימה מראה מחקרו של וילסון משנת 199640. גם חוקרים נוספים מוכיחים כי הפעלות החושים: שמיעה, טפיחות קלות בעור או רטטים שמופעלים לסירוגין וגירוי העור יכולים לשנות באופן ישיר את המוח הרגשי. טיפול במגע והזזת העור מביאות לתוצאות דומות לאלו שניצפו בתרגילי קוהרנטיות ללב שמביאים להרפית שרירי הגוף ויציאה ממצבי דחק[41.

המוח הרגשי בדומה ללב צורך מזון מיטיב, כאשר איננו מזינים אותו גם אברי גוף נוספים במרכיבי מזון שחיוניים להם, הם סובלים. תוסף מזון אומגה שלוש למשל, מיטיב עם תפקוד המוח הרגשי ויותר מכך נמצא קשר ישיר בין מצב רגשי מדוכדך, ייאוש ודיכאון לבין שיעור נמוך של אומגה 342 בגוף43. ד”ר פיורי מומחה בפסיכיאטריה ביולוגית, פועל בלונדון בבית חולים המרשמיט, פרסם את חויותיו בטיפול בדיכאון הקשה ביותר שפגש. מדובר בלקוח בן 17, נער אותו הדיכאון לא עזב במשך 7 שנים רצופות. והטיפול כלל תוסף מזון שמן דגים אומגה 3. פיורי שהיה שותף למחקר על השפעת האומגה 3 על הדיכאון בקרב מטופלים סכיזופרניםטיפל החליט לאחר שמטופל בשם קיט לא הגיב על תרופות שקיבל והמשיך לדבר בגלוי ומתוך אדישות, על תוכניותיו להתאבד, באומגה שלוש. התרשמותו מן התוצאות של שמן הדגים אומגה 3 הייתה כה גדולה, על המרחב הרגשי עד שהחליט לפרסם תיאור של המקרה בכתב העת International Journal of Clinical Practice הוא כתב עת חשוב בפסיכיאטריה.44 לאחר שקיט נחשף לאומגה שלוש במשך 8 שבועות, וכול שאר התרופות נוגדות הדיכאון, פרט לאחרונה שנטל מזה 10 חודשים הופסקו נעלמו הסימפטומים הדיכאונים בהדרגה והוא החל חוזר לישון במנוחה. לאחר 9 חודשים של חשיפה יומית לשמן הדגים נעלמו כליל הסימפטומים. מסתבר שגם לתזונה ולא רק לשתית יין יש השפעה והשפעה רבה על הגוף ועל מצבו הרגשי של האדם.

ההפרדה בין חקר הפעולה הפיזיולוגית (תורת הגוף) והפילוסופיה הייתה משנית, קצרה בזמן וכאמור בת-חלוף ומתיחסת רק לתקופה שבין המאה ה 19 לתחילת המאה ה -21. הדיכוטומיה חייבה כאמור לעיל, את שלילת הרגשות והמשגתם כמכלול שלילי, כדבר רעיל. יחס זה הועצם בתחום האמנות למשל, בתורת היופי של ברכט תחת הכותרת “יסוד ההזרה” (ורפרנדומאפקט), ניכור והאסתטיקה של התיאטרון האפי מבית מדרשו של ברכט, באמנות הפלסטית יצר אלמנט ההזרה את הקולז ובחיי היומיום היה להדחקת רגש ואיפוק יתר או ויתור על רגשות, רצונות ועל חיי פרט למען הכלל – חלק מוערך ומתוגמל במערב בהשראת הגישה והתרבות הפטריארכלית. ביוון העתיקה באה התרבות הפטריארכלית לאחד משיאיה ומוצגת לראשונה לדיון בטרגדיה “אנטיגונה” מאת סופוקלס מצד אחד, הגיבורה, אנטיגונה, מקבלת את ציווי המצפון והדת לקבור את אחיה המת ומצד שני ציווי המלך קריאון דודה, שאוסר עליה לקבור את אחיה המת. המאבק כאן הוא בין דת ומצפון, דת ומדינה, מדיניות ומוסר מאבק שעולה ומבסס את המחשבה המדינית שהלכה והתפתכה מכאן הלאה ובמרכזה שאלת קדימותו של היחיד מול הקהילה או קדימות הכלל מול הפרט.

בתקופה העתיקה, ביוון, בלטה בקיצוניות קדימות הכלל מול הפרט בעיר ספרטה. אנשיה תפסו את המוסר כמחיובותו של הפרט למדינתו. ערך זה היה ערך עליון ויחיד. הדרך לבטא זאת הגיעה בספרטה לשיאה בזמן המלחמה. למות במלחמה היה יישומה המלא. חינוך ספרטני היה חינוך משותף, חינוך קשה וכלל איפוק וצייתנות גם פעילות בעירום מלא בחורף הקר, במטרה לחשל, לפתח כוח סיבולת באדם. מגיל צעיר חונך הספרטני להיות לוחם וכל חייו הוקדשו למען הקהילה. האידיאל הספרטני היה מוערץ באותה תקופה. גישות אלה הקרינו מאות ואלפי שנים אחריהן והיו לתפיסה פטריארכאלית שחיכה: בתחום הדתות שולטות על חיי הפרט ואחריותו למעשיו בתחום הפוליטי הושרשו בפאשיסזים ובדיקטטורה שהתבססו על חשיבה ספרטנית45. ויתור של הפרט למען הכלל דורש כיום במערב, הסבר מפורט תופעה זו לא הייתה אפשרית בספרטה, או תחת שילטון דתי או פשיסטי. דבר שמוכיח על שינוי יסודי בתפיסת המוסר והעדפות חדשות ומבוססות על הבנת חדשה של מהות האדם ונפשו46. הגישה המודרנית מתנגדת למעשה לרעיון הניכור הרגשי ולבלימת הרגש והעדפת ‘טובת המדינה’ בשעת מלחמה. אלא שכאן רעיון, הלכה אידיאולוגית חיי את הוויתו הדיכוטומית לחוד ונבדל מן המעשה, הרי, במציאות חיי-היום יום, מחוייב האדם לותר על טובתו, רגשותיו למען הכלל מדי פעם ולא רק בשעת מלחמה. הפרט נדרש להתאפק ולבלום עצמו על מנת להצליח בחברה. להצלחה זו ולנאמנות כזו לתרבות מחיר, כך מתפתח בגופו של האדם “ארגון שרירי מקובע” שהוזכר לעיל47 המבטא נוקשות מתמשכת של הגוף ותורם לצמצום טווח התנועה והרגישות נושא שמככב בספרי “היופי, מיתוסים ודמימות” תחת הכותרת: “דמימה”48.

מקורות:

[1] ראה להלן, פרק א’ על ה”תודעה השלילית” בגיל 49. התודעה השלילית היא היגיון שלילי באה ומשביתה את שמחת חייו היצירתיים של ה”אני”, אין יוזמה, אין ישום שהיא לא חודרת אליו כדי להפריע. כאבי גב, בגב התחתון, באזור הסקרום מלמדים על כך שהתודעה השלילית שנפתחה ומסרבת להיסגר.

[2] ראה מחקרה של אוקלי משנת 1985Oakly,A.,Sex Gender and Society,Goer/Marvice Temple Smith,England, 1985 . אוקלי קושרת תמותת גברים ומחלות לב עם לחץ חברתי או העדר הנאה. בשנת 1953 הכפיל עצמו מספר הגברים שמתו כתוצאה של הגברת הלחץ החברתי. כתוצאה של לחץ והעדר הנאה עלה באופן משמעותי בארה”ב על-פי מחקר זה ביצוע תקיפות מיניות, הכאת בת-הזוג, נוקשות רגשית, התנהגות כפייתית של הפגנת כוח, תוחלת חיים נמוכה משל נשים ושיעור התאבדות גבוה. עוד על כך בספרו של גולדברג “מלכוד ושמו גבריות” The Hazard of being Male וכן Unger, R.K., Female and Male, Harper and Row, New York, 1979

[3] Paul D. Maclean, “The Triune Brain in Evolution “, New York: Plenun Publishing, 1990.

[4] הערה: כיום לא מזהים עוד את המוח הרגשי עם המערכת הלימבית במובן שמקלין טווה גם כשמדברים על “מוח רגשי”. מחקרים מראים שלפגיעה בהיפוקמפוס, בגופים הפיטמתיים, יש השפעה עקבית מועטה בלבד על התפקודים הרגשיים, אזורים שנקשרו במערכת הלימבית של מקלין. חקר הרגש מראה את מיקומה של המערכת הרגשית במוח, אך לא היכן היא המערכת הלימבית, לה-דו מעיר “או שהמערכת הלימבית קיימת, או שאיננה קיימת. מאחר שאין כל קריטריונים בלתי תלוים שייאמרו לנו היכן היא, אני נאלץ לקבוע כי היא אינה קיימת”. לה-דו 2005, “המוח הרגש” , עם-עובד, עמ’ 87.

[5] לה-דו, 2005, המוח הרגשי, עם-עובד, עמ’ 82.

[6] Damasio Antonio, 1994, Descarte’s Error Emotion, Reason and Human Brain, New York: Grosset/Putnam.

“השגיאה של דקארט”, 1994, תרגמה דפנה בנאי, 1998, דמסיו אנטוני ו

[7] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר.

[8] גולמן דניאל ד”ר, 1995, “האינטליגנציה הרגשית, תרגום: עמוס כרמל, הוצאת: מטר, 1997, 2005, עמ’ 25.

[9] מוח הביניים (diencephalon) נחלק לארבעה חלקים עיקריים: בלוטת האצטרובל (pineal gland), שנקשרת בשעון הביולוגי של הגוף נקודה שדיקארט התיחס אליה במיוחד. הרמה (thalamus), שתפקידה העיקרי הוא ניתוב קלטים חושיים ומוטוריים אל החלקים המתאימים של קליפת המוח. התת-רמה(hypothalamus) היא אחד המרכיבים החשובים ביותר של מערכת ההפרשה הפנימית (המערכת האנדוקרינית), ומנהלת תפקודים גופניים חשובים כמו רעב, צמא, יצר מיני או ויסות טמפרטורה. יתרת המוח (hypophysis או pituitary gland) שנקשרת גם היא במערכת ההפרשה הפנימית ומיוצרים בה הורמונים רבים. מפקחת על פעילותן של בלוטות אחרות במערכת האנדוקרינית. מקובל לראות את מוח הביניים כאוסף של איברים שונים ונפרדים, ששוכנים זה בקרבת זה בחלל הגולגולת.

[10] הראשון לדון במוח הרגשי היה פול ברוקה, נירולוג שפעל במאה ה 19 והעניק לו את השם מוח לימבי. Broca, P., 1878, Anatomie compree des circonvolutions cerebrales. Le grand lobbe limbique et la scrissure limbique dans le serie des mammifieres, Revue anthropologique, vol. 2, p. 384- 498.

ראה עוד על המוח הרגשי בספרו של גולמן דניאל ד”ר “האינטליגנציה הרגשית” (שיצא לאור בשנת 1995), תרגום: עמוס כרמל, הוצאת: מטר, 1997. בספרו “האינטליגנציה הרגשית” מנסה ד”ר דניאל גורמן לאחד את כל החידושים הידועים בקשר לנוירו-אנטומיה והנוירו-פיזיולוגיה של השנים האחרונות. בעיקר התגליות והחידושים של Le-DOUX שהוזכר לעיל, על תפקיד החינוך.

אחד הדברים הקובעים את אישיותו של האדם (אחד הדברים החשובים ביותר באינטליגנציה הרגשית), היא יכולת האיפוק שלו על-פי גורמן, מה שמכנה ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, בספרו “ללא פרויד,ללא פרוזאק”: בלם.

הבלם, או יכולת האיפוק מאפשר לאדם להחזיר את הסדר לקצב הלב, לנוח, להתרחק ממתח החיים ולפתח איכות חיים טובה. תהליך זה למיד וניתן בעזרת חינוך להפוך אותו בהדרגה חלק מאישיותו של האדם. על ההורים טוען ד”ר גורמן ללמד את התינוק את סודות הבלגה והאיפוק.

המוח לא פוסק להתפתח לפחות עד גיל ההתבגרות. על כן יש חשיבות גם לחינוך בבית הספר ולמודלים החיוביים שהוא נתקל בהם במשך תקופת ההתבגרות.

ד”ר דניאל גולמן מושפע במיוחד בשטח הזה מקגן (Jerom Kagan, Galen’s Prophecy, 1992), שעקב אחרי עשרות אנשים מרגע היוולדם עד לפחות גיל שלושים. לדבריהם, אפשר להבחין במזגו של הילוד כבר ימים ספורים אחרי היוולדו, האם יהיה בעל מזג נמרץ ומעיז, או בעל מזג חרדתי ובישן. מדובר במזגים דינמיים שתלויים בחינוך, בעיקר ביחס האם שיכולה ללמד איפוק.

קגן וגורמן טוענים שמזג אינו גזירה מן השמיים. כל זאת מאחר שהמוח של המבוגר ובעיקר המוח הרגשי, שבו לאמיגדלה (בלוטת השקד) תפקיד מרכזי, מתפתח מתפתח במשך השנים, לפחות עד גיל ארבע עשרה, ויתכן שגם עד יותר מאוחר.

[11] “תיאוריה כללית של אהבה” ספרם המשותף של לואיס, אמיני ולאנון שלושה פסיכיאטרים מאוניברסיטת סן פרנסיסקו שמתארים את המוח הרגשי ותיפקודיו בקרב האדם ומערכת יחסיהם עם סביבתם.

“מה היא בדידות ולמה זה כואב, מה הם יחסי אנוש כיצד הם פועלים בדרך בה הם פועלים” השלושה הגיעו למסקנה שלרגשות הבדידות מצד אחד ולעונג מצד שני תפקיד מכריע ומקביל בעוצמתו לתרופות והתערבות של רופאים מנתחים בחיי הגוף הכואב. מאז הצהיר היפוקרטס Hippocrates (450 לפנה”ס) שהרגשות נובעים מהמוח עברה האנושות 250 מאות של שנים על-מנת שתוכל להכיר בכך שרגשות אכן נובעים מהמוח מ”המוח הרגשי” כפי שטוענים השלושה הנ”ל בספרם: “A General Theory of Love” ומוסיפים כי “ללב הרגישות והחוכמה הגדולה”.

הספר “תיאוריה כללית של אהבה” מתאר את המפגש וההתנגשות היומיומית בין המוח הרגשי והמוח הקוגניטיבי. “המוח איננו מעמסה, הוא מפתח להבנת חיינו. אנו מוצפים על-ידי כוחות בלתי נראים ואנו חיים בתוך מסרים דוממים שקובעים את גורל חיינו… כיחידים וכחברה תרבותית ההזדמנות לחיות חיים מאושרים יותר קשורה בכשרנו לפענח עולם זה שבעיקרו מהרהר, חי בצורה סמויה, לעיתים באופן בלתי מוסבר, ללא רחמים, סביב האהבה”.

Lewis Thomas, Amini Fari, Lannon Richard (2000) “A General Theory of Love”, New York, NY, Random House.
[12] Katz, L. F. and Gottman, J. M, (1997) “Buffering children from marital conflict and dissolution”, Journal of Clinical Child Psychology, Vol. 26, No. 2, 157-171,.

[13] הנוירון עצמו מורכב משלושה חלקים: גוף התא, דנדריטים ואקסון. גוף התא מכיל את המידע הגנטי, אחראי על התפתחותו של הנוירון והוא יחידת העיבוד של התא שמקבל מידע מהדנדריטים ומחליט בהתאם האם ליצור אות חשמלי באקסון לעבר נוירונים אחרים. הדנדריטים מקבלים אותות עצביים כימיים מנוירונים אחרים וממירים אותם לפולסים חשמליים והם יחידת הקלט של הנוירון. כך למשל, הנוירונים בעין רגישים לאור ונוירונים באוזן מגיבים לקול. הנוירונים במוח מגיבים רק לפולסים בנוירונים הצמודים אליהם. האקסון יחידת הפלט של הנוירון. מהווה שלוחה ארוכה של התא שבקצה התפצלויות הקרויות טרמינלים, לאחר שהמיר את האות החשמלי שקיבל מגוף הנוירון, הוא שולח דרכן, לתוך הסינפסות שבין הנוירונים, אותות עצביים בצורת מולקולות מהנוירון לנוירונים אחרים. האותות נקלטים לרוב בדנדריטים של הנוירונים האחרים. הפולסים העצביים בתוך התא עצמו הם חשמליים, אך העברתם הבין-תאית אינה חשמלית (אלא במקרים חריגים). היא מבוצעת על ידי מולקולות הקרויות מוליכים עצביים. קצב ההולכה איטי, הפולסים העצביים המעבירים את התמונות מהעיניים אל המוח, למשל, נעים רק בקצב של 400 ק”מ לשעה. חלק מהמוליכים העצביים מגרים את העצבים שלידם וחלקם מעכבים אותם. בין המוליכים העצביים הידועים נמצאים אפינפרין, נורפינפרין, סרטונין, אצטילכולין וגאבא.

[14] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר. עמ’ 26.

[15] LeDoux, J. (1996)The Emotional Brain. Simon and Schuster, New York.

גם Joseph LeDoux, Emotional Brain, Touchstone book, 1999

[16] LeDoux, J. (1994)”Emotional, Memory and Brain”, Scientific American, June.

גולמן דניאל ד”ר (Goleman Daniel), 1995, “אינטליגנציה רגשית”, מאנגלית עמוס כרמל, נדפס לראשונה בישראל 1997, 2005, הוצאת מטר, עמ’ 28 – 29, 34 – 31. וכן

Larry Cahill et al., “Beta-Adrenergic Activation and Memory for Emotional Events.”
Nature 371 (20 October 1994(:

[17] החידוש של לה-דו מסביר גולמן בנתיב המהיר ובתגובת הרגש המקדים דרך “השכל הרגשי” שלא הוכר עד לתקופתו. גולמן דניאל ד”ר (Goleman Daniel), 1995, “אינטליגנציה רגשית”, עמ’ 31.

[18] ראה עוד על המנגנון “הילחם או ברח” בספרו של ג’רום קאגאן משנת 1994.

Kagan, Jerome. (1994) “Galen’s Prophecy: Temperament in Human “. New York: Basic Books

[19] Damasio Antonio, 1994, Descarte’s Error Emotion, Reason and Human Brain, New York: Grosset/Putnam.

[20] גולמן דניאל ד”ר (Goleman Daniel), 1995, “אינטליגנציה רגשית”, עמ’ 41.

[21] דומפין הוא מוליך עצבי שפועלת על מערכת-העצבים הסימפתטית (חלק ממערכת העצבים. חלק זה פועל באופן אוטומטי וללא תהליכים מודעים או על-ידי בחירה כגון: עצבים האחראים על מחזור-הדם, עיכול או נשימה), הוא יוצר פוטנציאל לפעולה מגדיל את קצב פעילות הלב ולחץ הדם, מעורר או מעקב, בולם. הקשב והריכוז הוא תחום נוסף שנקשר בדומפין עלייה בכמות הנוירוטרנסמיטר דופאמין במוח קשורה בהגברת הקשב והריכוז. עלייה קיצונית של המוליך העצבי במוח קשורה להזיות – חזיונות שווא (מחלת הסכיזופרניה למשל, קשורה לרמות דופאמין גבוהות). “חוסר” בנוירוטרנסמיטר זה קשור בתונעתיות ובשרירים (הפתלוגיה הראשונית בפרקינסון למשל נקשרת בהרס הנוירונים הדופמינרגים (המפרישים דופמין) שבמוח האמצעי (Substancia Nigra). התוצאה היא חוסר בדופמין ופגיעה בכושר התנועה של הגוף. אפשר לקחת את הדומפין גם כתרופה.

[22] Cook, F. A. (1894) “Medical observations among the Esquimaux,”, New York Jurnal of Gynaecology and Obstetrics, vol. 4, p. 282 – 296.

[23] Arnsten, A. F. et P. S. Goldman-Rakik (1998) “Noise stress imparis prefrontal cortical cognitive function in monkeys: evidence for a hyperdopaminergic mechanism”, Archives of General psychaitry, vol. 55 (4), p. 362 – 368.

[24] Carter, C. S. (1998) “Neuroendocrine perspectives on social attachment and love”, Psychoneuroendocrinology, vol. 23, p. 779 – 818; Uvnas-Morberg, K. (1998) Öxytocin may mediate the benefits of positive social interaction and emotions, Psychneuroendocrinology, vol. 23, p. 819 – 835.

[25] Kubler-Ross, E. (1969), On Death and Dying, New York, Touch-stone.

[26] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר. עמ 38.

[27] מצב כאוטי של מפעם הלב מתיחס לזמן בו ההשתנות של הלב בין שתי פעימות בלתי אחידה.

[28] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר. עמ 43.

[29] עוד על כך ראה מחקריו של ג’ק בלוק (Block) “IQ לעומת אינטליגנציה רגשית”. בלוק מכנה “גמישות האגו” תופעות שבהן מופיעים רכיבים דומים לאלו שבאנטליגנציה הרגשית. בתקופת יוון ובכתבי אפלטון מכונה Sophrosyn שמשמעו: קפדנות ואינטליגנציה בניהול החיים; איזון ותבונה ממותנים, שקולים על-פי התרגום של פאז’ דיבואה. נושא ריסון ההפרזות הרגשיות העסיק גם את הרומאים שכינו זאת טמפרנטיה Temperantia

[30] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר. עמ’ 28, 30.

[31] Ochsner, K. N. A. Bunge, et al. (mai 2002), Än FMRI study of the cognitive regulation of emotion” Jurnal cognitive Neuroscience.

[32] ההיפותלמוס שנמצא בלב המוח הרגשי הוא חלק זעיר במוח, שמפקח על הפרשת כל ההורמונים בגוף, ומשפיע על התיאבון, על מחזורי השינה, על המחזור החודשי, על ויסוט הטמפרטורה, על המטבוליזם של השומנים ובמיוחד על מצב הרוח, על המרץ הכללי והפעילות הכללית של האדם. ההיפוטלמוס מגיב על האור ושינויו.

האדם חש באור בעניו הוא חודר אליו דרך העיניים לאור זה יש תפקיד חשוב במערכת הגוף-נפש בשל רגישותו של ההיפוטלמוס לאור. השפעתו של האור עליו מועברת ישירות מהעין. ישנן עונות שבהן האור מועט. בחורף, בעיקר באזורים בהם הלילה החורפי ארוך האור הטבעי דל ולעיתים גם לא קיים והאור המלאכותי מחליף אותו. האדם במקומות אלו נחשף איו כתחליף לאור היום החסר. אור זה חלש בהרבה מאור השמש וההיפוטלמוס נחשף לפחות אור. ההיפותלמוס כאמור לעיל, רגיש במיוחד לאור ולחוסר אור ויש לו תכונה לסחוף את הגוף והמוח אל חוסר ועודף אור. שינויים אלו בעונות השנה מהוים מעין חלוקת זמן, קצב, או שעון ביולוגיי שמפעיל את ההיפוטלמוס. מכול מקום כשהאדם לא נחשף לאור ופוגש בחושך הארוך של החורף הצפוני, מתערערים השעונים הביולוגים בקרבו גם הפרשת ההורמונים נחלשת וכתוצאה מכך גובר החשק לאכול פחממות, שוקולד וסוכר, האנרגיה יורדת בגוף, היקיצה קשה ואנו פוגשים בדיכדוך כללי ובירידה של המוטיבציה. מחקרו של הגרטי Haggarty)) משנת 2001, מלמד שכ 10% מהאנשים החיים מעל קו רוחב 40 (צפונית למדריד או ניו-יורק) בין החודשים נובמבר ומרץ מקבלים תסמינים של דיכאון והרי לפננו עוד דוגמא לקשרים הצמודים בין הגוף והנפש.

(ביבליוגרפיה: Haggarty, J., Z. Cernovsky, and M. Husni. 2001. The limited influence of latitude on the rate of seasonal affective disorder. Journal of Nervous and Mental Disease 189 (7): 482-484; Avery DH, Eder DN, (2001 Aug 1) “Dawn simulation and bright light in the treatment of SAD: a controlled study.” Biol Psychiatry vol. 50 (3), p. 205 – 216.

The Feeling of What Happens, San Diego, Harcourt, Inc, Trad [33], 1999. Antonio Damasio,

ראה גם השגיאה של דקרט / אנטוניו דמסיו (פרק 5), הוצאת “כינרת”, 1998.

[34] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר. עמ’ 18.

[35] ד”ר סרואן-שרייבר דויד, 2004, “ללא פרויד,ללא פרוזאק”, מצרפתית לורנה איון-ברדוגו, הוצאת למטר. עמ’ 18.

[36] פרנסיס שפירו היא זוכת פרס זיגמונד פרויד היוקרתי, לשנת 2002. פרס שמוענק על-ידי האגודה העולמית לפסיכותרפיה ועיריית וינה.

Shapiro, F. (1995). Eye Movement Desensitization and Reprocessing: : [37]

Basic Principles, Protocols, and Procedures. New York: Guilford Press.

Shapiro, F. (2001), Eye-mvement Desensitization and Reprocessing: Basic Principles, Protocols and Procedures, 2nd edition, New

Shapiro, F. (2002) EMDR as an Integrative Psychotherapy Approach:

Experts of Diverse Orientations Explore the Paradigm Prism.

Wash., DC: American Psychological Association Press.

Solomon, M.F., Neborsky, R.J., McCullough, L., Alpert, M., Shapiro, F.,

& Malan, D. (2001) Short-Term Therapy for Long-Term Change.

New York: Norton.

Shapiro, F. & Maxfield, L. (2003). EMDR and Information Processing in

Psychotherapy Treatment: Personal Development and Global Implications in

M. Solomon and D. Siegel [Eds.] Healing Trauma. New York: Norton

[38] Solomon, S., E. T. Gerrity, et al. (1992), Ëfficacy of treatments for posttraumatic stress disorder”, JAMA, vol. 268, p. 633 – 638.

[39] EMDR ( Eye Movement Desensitization and Reprocessing) או בעברית “עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים” היא שיטת טיפול אינטגרטיבית שהוכיחה את יעילותה בטיפול במקרים פוסט טראומתיים ובמגוון תלונות נפשיות הקשורות בין היתר לטראומה ולחרדה. שיטת EMDR מסוגלת להביא לעיבוד מהיר של זכרונות טראומטיים, המביאים לשינויים קוגניטיביים ורגשיים יציבים, ולהקלה ניכרת בסימפטומים התנהגותיים-גופניים. השיטה שפותחה בסוף שנות ה-80 על ידי הפסיכולוגית האמריקנית ד”ר פרנסין שפירו נמצאת בשימוש בארה”ב, אירופה וישראל. למעלה מ- 750 מטפלים הוכשרו לטפל בתנועות העיניים בישראל בין הבולטים שבהם הוא ד”ר אודי אורן, מעמותת EMDR- ישראל.

“הפרוטוקול המפורט של שמונת שלבי העבודה מתחיל בשלבי הערכה שונים הבאים לברר את התאמתו של המטופל לעבודת ה- EMDR” מסביר ד”ר אודי אורן,. בתום ההערכה נבחר האירוע שהשאיר את רישומו הטראומתי על ה”אני”. המטפל עוזר ל”אני” להעלות מחדש את החוויה הטראומטית על כל מרכיביה. מסתיים שלב זה ה”אני” מתבקש להתמקד בזיכרון החריף ולשים לב לתוות גופו השונות, “בעוד המטפל נותן גרייה דו-אונתית בעזרת גירוי ראייתי, שמיעתי או גירוי של מגע קל. שלב זה מסתיים כאשר המטופל מסוגל לחזור לזיכרון המקורי ולחוות אותו ללא רמת מצוקה רגשית, ועם אמונה עצמית חיובית” (ד”ר אורן, ללא תאריך ושם הוצאה לאור), בשלב הבא ה”אני” מעלה מחדש את הזיכרון ומתגלה בו שינוי עקב הרפית הגוף שהתרחש במהלך השלב שקדם לחזרה אל הטראומה. B. הגיעה לטיפול באחת הקליניקות שלי בעקבות הפרעות חמורות בתיסמונת ה”תודעה השלילית”, הטראומה שהולידה בה את התיסמונת ארעה כשהייתה בת 8 שנים. במהלך העלאת הזיכרון מגיל 8 נזכרה B. בבן דודה האהוב שהתאבד וקול זעקה פרץ מגרונה כשאביה סיפר לה על כך במכוניתם. עיניה זזו ממקום למקום וריסיה ריצדו לאורך כול זמן ההיזכרות. בשלב מסוים, שנראה כשלב שנמצא לאחר שיא החשפות ה”אני” הרגשי לזיכרון, הערתי את תשומת ליבה של B. לתנועות עיניה, וביקשתי ממנה להתמקד בהן. תוך כדי הפעלתה זו העלתה זיכרון חם ואוהד מסבתא: “סבתא הייתה משכיבה אותי לישון, תוך כדי ליטופה את ראשי”… לקראת לקראת סיום התהליך בשיטת ה ,EMDR ה”אני” סורק את תחושותיו הגופניות כדי לבדוק האם יש רגיעה והפחתת מצוקה גם ברמה הגופנית. במידת הצורך המטפל ינחה את המטופל לבצע תרגיל הרפיה. בדרך עבודתי חלק זה מתרחש על מזרן ועבודת ההרפיה משלבת נשימות עמוקות, מתיחות גוף, הפעלות גוף ולחיצות עמוקות תוך כדי נשיפה ארוה. מכול מקום בהרפיה נסגרת גם פגישת העבודה בשיטת “עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים”. נהוג לבקש מהמתאמן בשיטה זו לערוך יומן של חלומות, רגשות ומחשבות רלבנטיים לעבודה שנעשתה במהלך הפגישה. נהוג לאפשר קשר טלפוני ללא מגבלה ועל-פי הצורך.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *