אורנה קוגל 

אורנה קוגל

אורנה קוגל, סולנית להקת הבלט הישראלי, רקדנית מופלאה שיש לה יכולת לתאר רגשות גם ברגעי האקרובטיקה הקשים. בתנועתה רכות נשית מיוחדת במינה. מעצבת תפקידי סולו לעומקם וזאת מבלי לוותר על הדיוק ההכרחי של הצעדים המסורתיים. עבודת כף ידה מעודנת ולכפות רגליה עדינות נשית והיכולת להוציא לאור נבכי נפש עמוקים.

רקדנית גדולה, שעלתה ארצה בגיל 15 והחלה את לימודי הבאלט אצל ברטה ימפולסקי, שיש בכוחותיה להוביל יותר רקדניות למצות את כשרונן ולהגיע לצמרת, מכל מורה אחר בתחום הבאלט הקלאסי בארץ. בין תלמידותיה הבולטות גם הרקדנית יעל וכסלר, אף היא סולנית להקת הבאלט הישראלי. ברטה מעצבת את אישיות הרוקדת, ולא רק את יכולתה הגופנית, הגם שזו מגיעה לדרגה של וירטואוזיות מרשימה ולכריזמה בימתית יוצאת דופן.

ערב יציאת להקת הבאלט הישראלי למסע הופעות בסין פגש כתבנו את הרקדנית אורנה קוגל. אורנה נולדה בארה”ב בברוקלין, באזור שכיום מתגוררים בו בעיקר שחורים. היא החלה לרקוד בגיל 6. אמה, רחל, עובדת בחברת יבוא ואביה אברהם עצמאי � איש עסקים. לאורנה אחות ושני אחים: דלית, ששבה לארה”ב, אלון שהיה דייל באל-על סיים לאחרונה את לימודי הכלכלה שלו באוניברסיטה. ניב, האח הצעיר עדיין תלמיד.

הופעת המחול הראשונה שבה לקחה חלק בהיותה ילדה הייתה ‘מפצח האגוזים’ בתפקיד אחת מבנות המשפחה למוזיקה מאת צ’ייקובסקי. אהבה ראשונה הייתה לה כבר בגיל הגן. כיום היא נשואה לאלי שמש ואם. היא אוהבת ורדים, את הבושם קנזו דה טה, את הציור של קלוד מונה ‘חבצלות המים’, לאכול דברי מתיקה ואת צפון איטליה, אליה הגיעה לראשונה בירח הדבש. גם את רחוב ‘העם הצרפתי’, שברמת-גן, הנמצא באזור שיכון וותיקים, היא מאוד אוהבת. אין לה צורך לעשות דיאטה, היא פשוט אוכלת הכל. יחד עם זאת היא לעולם לא תאכל קוף! הכי היא אוהבת ללבוש בזמן האימון סמרטוטים, בעיקר בגוונים אפורים, בצעדי הבלט היא הכי אוהבת את ה’גרנד ג’טה’, וה’פירואטים’. היא מעריצה את הכוריאוגרף באלאנשין וכשהיא לא רוקדת היא בעיקר נחה, קוראת ומבלה עם חברים.

ש: מי הדמות שהכי השפיעה עליך בחיים ולמה?

ת: הרקדנית הגדולה מקרובה והריקוד שלה. בעיני היא רקדנית מדהימה ומה שעושה אותה לכזו זו האישיות שלה. יש לה עבודת ידיים וחלק גוף עליון, שנותן לריקוד אופי. נדמה לך שהיא פשוט מדברת על חייה באמצעות עבודת רגליים מלוטשת במיוחד  ועבודת גוף עליון מרהיבה המתבטאת באיכויות הגבוהות של התנועה. תנועת גופה מקרינה עוצמות פנימיות, המלמדות, בין השאר על גודל אישיותה. לא הטכניקה היא כאן העיקר אלא האיכות. כזו היא מקרובה: אישיות גדולה…

ש: מה הייתה הופעת המחול הראשונה שראית?
ת: להקת הניו-יורק סיטי באלט. אמא הייתה לוקחת אותי להופעות כבר מגיל צעיר, אני לא זוכרת כרגע מה היה בתוכנית, אבל זו הייתה הופעה עם בריש’ניקוב.

ש: מה את חושבת היום על בריש’ניקוב?
ת: בריש’ניקוב הוא הרקדן הכי נערץ עלי.

ש: למה?
ת: בגלל הכריזמה הבימתית שלו, בגלל החוצפה שלו בריקוד והאישיות שלו על הבמה, יוצאת ונוגעת בלב הצופה.

הרקדנים שאיתם אהבה ביותר לרקוד הם ברונו ורזינו ומטיו דלבי, הרקדנית וונדי לאקינג, שהיא כיום מורה לבאלט בלהקה. יש לה הרבה מילים חמות על התופרת ברטה קווארץ. ‘לעבוד עם ברטה זו פשוט חוויה, שמחממת את הלב’, היא אומרת. ‘ברטה כבר מבוגרת, אבל כל כך מקצועית. תמיד היא מוצאת את הדרך לפתור בעיה בבגד, כדי שיהיה קל לרקוד בו’.

ש: מי הכוריאוגרף הכי אהוב עליך?
ת: באלנש’ין, הוא הגדול מכולם.

ש: מהו אמן מבצע דגול בעיניך?
ת: אמן שנוגע בעולמו הפנימי, ברגשות ומצליח להוציא אותם החוצה.

ש: מי הכי עזר לך בקריירה ואיך?
ת: ברטה. ברטה, ועוד פעם ברטה ימפולסקי. היא עמדה לי על הראש, היא נידנדה, היא לחצה כשהיה צריך, והיו ימים עם כל הקושי, אבל בזכותה הגעתי למה שהגעתי.

ש: מה מעניק לך השראה?
ת: הקהל שבא להופעות.

ש: ממה את מפחדת?
ת: לאבד שליטה.

ש: כיצד את עובדת על תפקיד?
ת: ראשית הצעדים. אני לומדת את הצעדים ואחר כך מחפשת את הפשר שלהם. אני חושבת על המשמעויות והרבה עבודה. אני פשוט חוזרת שוב ושוב. תמיד יש תיקונים ואני מתקנת שוב ושוב. בחזרות אני אוהבת לעבוד עם קורה בנדור. תמיד יש לה איזו  הערה בונה.

ש: מה הייתה ההופעה המרגשת ביותר שלך ולמה?
ת: קשה לי להצביע על הופעה מסויימת, אני מעדיפה להתמקד בהפקה המחודשת של ‘היפיפיה הנרדמת’ בכוריאוגרפיה של ברטה ימפולסקי, שתים עשרה שנים עברו מאז ההפקה הראשונה ופשוט לא רציתי לשוב לתפקיד. לאחר דיונים רבים עם ברטה היא הסכימה ללכת לקראתי והתפקיד הועבר ממני לנינה גרשמן. נינה נכנסה בנתיים להריון, ולא הייתה לי ברירה אלא לקבל על עצמי את תפקיד הסולנית ב’יפיפיה הנרדמת’. התחלתי לרקוד ופשוט התאהבתי מחדש בדמות. הייתי מאושרת. החוויה שזכיתי בה הייתה מאוד עמוקה. ברטה שלקחה אותי כשהגעתי אליה בגיל 15 וממש אימצה אותי אל ליבה כבת, ידעה שוב טוב ממני מה יעשה אותי מאושרת.

ש: מה הדבר הכי מביך שקרה לך בהופעה?
ת: ‘ב’דבוז’אק’ מאת ברטה ימפולסקי עליתי חולה, הרגשתי כל כך רע, אבל אצלנו שום דבר לא דוחה הופעה. בכל אופן, בסוף הריקוד, במופע שהתקיים בבית החייל, סגרו את המסך ונשארתי על הבמה לבד, כי אצלנו עד שאין או קיי, אסור לזוז. לא שמעתי את האו קיי אולי בגלל המחלה ופתאום מצאתי עצמי לבד על הבמה מול הקהל.’ היא מתפרצת בצחוק, וממשיכה לספר שפשוט חיפשה את החריץ במסך כדי לברוח דרכו…

ש: מה הסיגנון שאת הכי אוהבת ללבוש בהופעות?
ת: ‘בגדים שמחממים’. בקבלות הפנים הנוצצות, היא תלבש בגדים מחויטים בקוים פשוטים, כמו מכנס וג’קט מחויטים, ‘אפשר לראות אותי גם עם חצאית מחויטת אבל תמיד בצבע שחור’.

ש: מה את הכי אוהבת אצל מורה לבאלט?
ת: כריזמה.

ש: מה את ממליצה לרקדניות צעירות?
ת: לא להסתפק במורה לחוגים, שאמא בחרה עבורן. יש הרבה אנשים, שמלמדים היום כביכול באלט. יש להם אולי גם תעודות הוראה מהאקדמיה, אבל מה זה באלט הם בעצם בכלל לא יודעים. מגיעות אלינו בנות אחרי 7 שנים, בהן ניסו ללמוד באלט אצל מורים כאלו וזה נורא. אני ממליצה לחפש מורה טובה. זה הדבר הכי חשוב, מורה טובה באמת. מעבר לעניין, זה חשוב גם ליהנות מהריקוד ולא רק לרקוד, כי אמא אמרה…

ש: מוטו בחיים?
ת: הכל במידה הנכונה.

התפקיד הגדול הראשון של אורנה קוגל בבאלט הישראלי היה בגיל 17 לצד ארז דרור ומרשה זוסמן ב’פה דה טרואה’ מאת בלאנש’ין. התפקיד, שעליו היא עובדת כעת הוא מחול חדש, בסגנון ניאו קלאסי, שטרם הוחלט על שמו, לצלילי כלי הקשה. הערת העורך מדובר במחול אקסטזי שכמבקר מחול של עיתון ירושלים קבעתי שמדובר ביצירה גדולה.

ש: מה הדבר שהכי רצית ושאת יודעת שלעולם לא יתגשם?
ת: פסיכולוגיה. הייתי רוצה להתפנות ללמוד ולעסוק בזה, אבל גם זה מקצוע שדורש כל כך הרבה מסירות, זמן, עבודה. אני לא חושבת שאמצא אי פעם את הזמן הדרוש לכך.

המזל האסטרולוגי של אורנה קוגל הוא מאזניים. של החבר הראשון שלה היה מזל דלי, וגם מזל ההורוסקופ של בעלה, אלי שמש, הוא דלי. בעלה של אורנה, שלי שמש, אוהב להתלבש, כמובן במכנסי ג’ינס וחולצה, היא אומרת בצחוק. גובהו 180 ס”מ. צבע שערו שחור, מקצועו מפיק סרטים ופרסומות.

ש: היכן נפגשת עם בעלך?
ת: במסיבה. משרד פרסום ‘פוגלי’ ערך מסיבה, אני הוזמנתי ע”י ידיד שעבד במשרד ואלי פשוט היה בעברו חלק ממשרד זה. עינינו נפגשו ובמהלך הערב התחלנו לדבר.

ש: אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון?
ת: כן.

ש: מה את הכי אוהבת אצל גבר?
ת: את הקול שלו.

ש: מה את הכי אוהבת במקום שבו נולדת ומה היה בעיניך ממש גרוע שם?
ת: אפשר לאהוב את ניו-יורק בגלל שפע המופעים והחיים ללא הפסקה, הכי היו הקור והפשע.

ש: מה בעיניך הכי ישראלי?
ת: החוצפה.

ש: מה בעינייך הכי אמריקאי?
ת: הצביעות. הם פשוט לא כנים. לא אמיתיים.

צבע עיניים: ירוק. גובהה 168 ס”מ משקל 52 ק”ג. צבע שער: חום-אדמוני. גוון אור בהיר. צורת השיער בשעת הריקוד: אסוף למעלה, עם סיכה גדולה.

המורים המאמנים כיום את אורנה קוגל בבאלט הישראלי הם: ברטה ימפולסקי, וונדי לאקינג-שפירא וקורה בנאדור שהייתה המורה של להקת הבאלט של האופרה בברלין. לקחה חלק בבאלטים: ‘סינדרלה’, ‘היפיפיה הנרדמת’, ‘מפצח האגוזים’, ‘ולס  מפיסטו’ ובבאלטים מאת בלאנשין: ‘קונצרטו בארוקו’, ‘סרנדה’, ‘וריאציה סימפונית’, סקוור-דאנס’ ועוד ועוד.

לצפות באורנה קוגל בשעת חזרה זו חוויה בפני עצמה. קסם של נשיות רכה ועדינה מרחפת לפניך בהחלטיות יוצאת דופן. היא רוקדת ללא הפסקה ורק לאחר שנגמר הקטע עליו היא עובדת, אתה חש על פי נשימתה המואצת את גודל המאמץ שגופה עבר. נדמה שהיא יודעת בדיוק מה היא מחפשת וכשאתה רואה אותה על הבמה אתה מגלה שהיא גם נועזת די כדי למצוא זאת.