התודעה השלילית ותמציות האבנגורי – חלק א’

התודעה השלילית או התודעה הכוזבת היא מרחב של הגיון שחור, אפל ושלילי המשבש את השכל הישר של האדם וגורם לו לפעול בניגוד לאינטרסים של עצמו. התודעה השלילית ויש המכנים אותה דיסוננס קוגניטיבי (Cognitive Dissonance.) היא מרחב של הגיון שחור, אפל ושלילי. היא מתפתחת ב”אני” בשלבי היסגרות ההיגיון הבריא בתוך עצמו. בתקופת היות המחשבה באינקובציה. כשהמחשבה מתפתחת ועל-מנת לאפשר לה להתפתח ולצמוח נסגר מרחב המחשבה בתוך עצמו וכלפי העולם יוצא מרחב מחשבה אחר, זר ל”אני” ואפל. חלקו שיקרי, שלילי. מתגלה כהיגיון שנמצא במחסור במינוס. הוא ה”תודעה השלילית”.

לתודעה השלילית יש אנרגיה. היא סוג של כוח שפועל בנפש. האנרגיה שלה מורכבת מאנרגיה זכרית שלילית ומאנרגיה נקבית שלילית היא עצמה דו-מינית שלילית. הפילוסוף הגרמני קרל מרקס שמתח ביקורת קשה על החברה התעשייתית הקפיטליסטית1התווה את המונח “תודעה כוזבת”. התודעה הכוזבת שונה מהתודעה השלילית היא באה על-מנת להסביר כיצד מתפתח כוח שלילי באנושות שמשמש את המעמד השולט (בעלי אמצעי הייצור) ע”מ למנוע מהמעמד הנשלט (מחוסרי אמצעי הייצור) לראות את מצבו העמיתי ואת האינטרסים העמיתיים שלו. “התודעה השלילית” מתרחשת באדם עצמו, בשכל, השולל מעצמו מימוש רצונותיו, על כך ארחיב בהמשך. ה”תודעה הכוזבת” על-פי מרקס מדברת על החברה ועל הניצול במרחב החברתי. התודעה הכוזבת מתפתחת באדם המנוצל והוא לא מתמרד משהתפתחה בו במנצליו. מרקס מסביר כי בכל מצב חברתי קיימת מצד אחד תפיסה סובייקטיבית של המציאות והמציאות עצמה ניצבת מצד שני. אם שתי התפיסות אינן זהות, קיימת תודעה כוזבת. תודעה כוזבת מנוצלת בחברה על-ידי אנשי שררה, כהני דת, פוליטיקאים, אנשי יחסי-ציבור, סוחרים ואפילו על-ידי מפקדים בצבא והורים שמונעים מידע מהאדם שיכול להאיר את המציאות בפניו.

מקור התודעה הכוזבת ב”אני”, כלומר במכלול האנושי, באדם. במרחב החברתי שאותו מרקס תיאר היא נמצאת, אבל, רק אחרי שהתגבשה ככוח ששולט על ה”אני”. כוח זה המתקיים במרחב הפרטי הוא שמכונה ה”תודעה שלילית”. חיבורי זה בא להסביר את התודעה השלילית, דרכי היווצרותה והדרכים למגר אותה.

התפתחות ה”אני” מתרחשת בשלבים ונמשלת למסלול גלי עולה ויורד ובו חלקי ה”אני” נפתחים או נסגרים. כשגל התפתחות ה”אני” עולה למעלה נפתחים מרחבי ה”אני” וניכרים לעולם המתבונן בהתפתחות האדם. בהמשך התהליך הגל יורד למטה וכשהגל יורד למטה אותם רכיבי נפש שהו פתוחים בעליתו נסגרים. שלב ההיסגרות נחשב שלב דגירה בו מרחבי ה”אני” למעשה צומחים ועוברים מהלך אינקובטיבי. בשלב ההיפתחות הם משתכללים ומתחסנים עוברים תהליך של הישרדות בעולם. בתהליך הדינמ של התפתחות ה”אני” מזהים גלים שונים: יש ונפתח ה”אני” המרגיש, למשל, ונכיר את הילד השובב והמשתעשע של גיל 3 שנים. יש והוא נסגר ונכיר את המתבגר שמסתייג מחקירות הנוגעות לחייו הפרטיים וכך גם לגבי התודעה הגופנית וה”אני” החושב. “התודעה השלילית” מתפתחת בתקופות בהן ה”אני החושב” נסגר. לכן מזהים מספר תחנות להתפתחותה של “תודעה השלישית”: בגיל 03 יום, בגיל 5 שנים, בגיל 8-9 שנים, בגיל 5.01 – 11, בגיל 31 – 41. בגיל 83 – 44 ובגיל 94 – 05.

בכול אחת מתקופות אלו נסגר ה”אני” החושב, כלומר, המחשבה ההגיונית נעלמת מעין המתבונן ומתפתחת במקומה מחשבה לא הגיונית, היא ה”תודעה השלילית” והתודעה השלילית היא שמובילה ומבלבלת את המוח של ה”אני” באותן תקופות. ב 7 התקופות האלו נוצרת ב”אני” תחושת מועקה עקב חוסר החלטיות, תקיעות, רצון הפכפך גם להט לנטוש ולהרוס קו אסטרטגי, לעזוב מקום שטוב להיות בו כולל עזיבת בית-הספר, הסטודיו לריקוד, הלהקה בה רוקדים, פרישה הגורמת לפרוק תא משפחתי, שותפויות משמעותיות ופגיעה בגוף – אפילו מחשבות כגון ‘אלו בטוח לא הורי ואני ילד מאומץ…’ או ‘חבל שגופי לא מהמין השני כי יכולתי להצליח ככה ביתר קלות.

אדם העובר שינוי דרסטי, טראומה בחייו באחת מ7 תקופות אלו משאיר למעשה את “התודעה השלילית” מפותחת יתר על המידה דפוס שמכונה “פתוחה”. בעקבותיו הבלבול התקופתי אינו פוסק בתום התקופה של “התודעה השלילית” בתהליך הטבעי, אלא הוא ממשיך לאורך כול חיי האדם. אדם זה נשלט למעשה על-ידי התודעה השלילית. התופעה שבה התודעה השלילית נשארת פתוחה בניגוד לטבעה ומשתלטת על חיי האדם היא דמימה – העדר תהליך שלם, מצב תקוע שדורש התערבות מבחוץ כדי לשנותו. (על הדמימה ראה בסוף המסמך).

התודעה השלילית מככבת כאמור בתורה החברתית שעיצב הפילוסוף קרל מרקס. היא מזוהה על-ידי המיסטיקנים עם העמוד השמאלי בועז, אחד מצמד העמודים יכין ובועז שהעמיד שלמה המלך בבית המקדש הראשון2. שכיחות התודעה השלילית הובילה אותה גם אל ספרי האגדה. היא נמצאת למשל, באגדה “שלגיה ושבעת הגמדים”. כאן היא לובשת דמות רעה, אם חורגת שהופכת למכשפה רעה וחודרת אל המקלט הקסום של שלגיה, אל בית קטן ביער, מוקף באהבה של 7 גמדים. מפתח הכניסה של המכשפה לבית סל מזונות ובו תפוח עסיסי. מכשפה רעה אחרת בדמותה של התודעה השלילית מפורסמת לא פחות ממנה היא המכשפה מ”עמי ותמי”. מכשפה שגרה בבית עשוי ממתקים ובאמצעותו היא מפתה ילדים להתקרב אליה וליפול ברשת המפלצתית שטוותה נגדם. המכשפה של שלגיה נקשרת בכשל מערכת יחסים עם מזון וזו של “עמי ותמי” עם פיתוי ופדופיליה.

המיתוס הגדול של התודעה השלילית נמצא בתנ”ך הוא מיתוס יציאת בני-ישראל מעבדות לחירות. היציאה ממצרים אל הארץ המובטחת כוללת הליכה במדבר אחרי עמוד העשן ועמוד “האש שמלמדים על נוכחות מתמידה של האל – נציגו השמימי של הטוב הגדול ושל ההיגיון הבריא והנשגב ביותר. בני ישראל לא מתחברים אל התודעה הנשגבת, הרעיון הגדול של השיבה הביתה, לארץ המובטחת מוצל על-ידי התודעה השלילית. הם זוכרים את עברם האפל באור ורוד דווקא (במדבר יא 81-91): ‘מי יאכילנו בשר כי – טוב לנו במצרים’…. ‘למה זה יצאנו ממצרים’… אורה של התודעה השלילית. הפתרון שמשה בוחר בו מוכר לכול. משה בחר להביא לשינוי מהותי בעם ובחר להמשיך במסע רגלי ממושך של 04 שנה. עם העבדים שחיי בהשראת התודעה השלילית יוכל להיכנס לארץ המובטחת רק בדמותו של עם צעיר בעל כושר המשגה בריאה, תודעה נשגבת ויכולת טובה לחבור אל רעיון מיטיב אל מימוש החזון והגשמת הייעוד. הפתרון שהמיתוס העברי מביא הוא אחד הפתרונות המנחים בתהליך ההחלמה מהתודעה השלילית עליו נדון בהמשך.

החוקר לאון פסטינגר מתיחסת לנושא תחת הכותרת דיסוננס קוגניטיבי. הוא – מצב פסיכולוגי לא נעים הנגרם כאשר האדם מודע לחוסר עקביות בין אמונות או עמדות שונות (קוגניציות) בהן הוא מחזיק. לאון פסטינגר טוען כי על האדם לשמור על “מרכז” או כדבריו עקביות בדרכי חשיבתו משום שהיא מניע מרכזי בחייו. כאשר אדם מחזיק בדרך או בעמדה מסוימת ופועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, הוא חדל מהעיקביות ועובר אל תחושה בלתי נעימה היא הדיסוננס של פסטינגר, יציאה מההרמוניה וכדברינו תודעה שלילית. הדיסוננס הקוגניטיבי מדרבן באותו אופן שבה פועלת התודעה השלילית את האדם לשנות את התנהלויותי. לאון פסטינגר מוסיף כי האדם יכול בעקבות הדיסוננס גם לשנות את עמדותיו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה להתנהגות שהתודעה השלילית יוצרת, למשל, להיכנס לבולמוס של זלילה לאחר שהאדם החליט בהחלטה נחושה להימנע ממזון בין הארוכות. יש והאדם ידורבן לדעת פסטינגר, להתאים את התנהגותו לעמדה בה הוא מחזיק. לדוגמה, חייל בעל עמדה שמאלית הנשלח למשימה שאינו מאמין בה ולא מקבל את נוהליה מוצא עצמו מכוון נשק מול אזרח במחסום ובהדרגה מגבש מחדש את עמדתו, כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת. במקרים אחרים הוא בוחר להתחמק מהמשימה (או אפילו לחבל בה) על מנת להתאים את התנהגותו לעמדתו החדשה.

יש לנו עמדות שונות (קוגניציות) לגבי עצמנו ועולמנו. עמדות שונות אלה כוללות כל מה שידוע לנו לגבי האמונות, העמדות, וההתנהגויות שלנו. רוב הקוגניציות חיות יחד בשלום אבל לפעמים יש ביניהם קונפליקט. למשל אדם הממתין שעות בתור כדי לקנות כרטיסים לקונצרט אבל המוסיקה איכזבה אותו או כאמור נושא הדיטה והחלטה שלא לצלצל לאהוב שנטש והיד מובילה את המקשים שוב אל מספר הטלפון שלו. במצבים כאלו נוצרת חוסר עקביות ומאבק פנימי בין השכל הישר והתודעה השלילית המובילה את האדם לפעול בניגוד להחלטתו. האדם שהתחייב כבר לדרך פעולה מסויימת מוצא עצמו בעמדה לא עקבית עם העמדה שבחר בה.

הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר מתיחס למערכת היחסים שנוצרת כאשר האדם מודע לחוסר העקביות שנוצרת בהתנהלותו בין אמונותיו, עמדותיו והתנהגות. נוצר מצב מתח לא נעים הוא הנקרא: דיסוננס קוגניטיבי.

( Festinger, Leon. (1957). A Theory of Cognitive Dissonance. Evanston, IL: Row, Perterson & Company.; Harmon-Jones, E. & Mills, J. (1999). Cognitive Dissonance Progress on a Pivotal Theory in Social Psychology. Washington, D.C.: Braun Brumfield, Inc.)

אליוט ארנסון – מוסיף ומתאר במחקריו בנושאי חברה כיצד אנשים שנכנעו לדיסוננס הקוגניטיבי שלהם ממשיכים ושואבים אחרי הדיסוננס שלהם אחרים ומשכנעים גם אותם ללכת אחריו. בלשוננו אנשים שנפלו קורבן לתודעה השלילית משכנעים בשמה את חבריהם ליפול ברשתה האכזרית.

Aronson, E. (1997). “Back to the Future. Retrospective Review of Leon Festinger’s – A Theory of Cognitive Dissonance, American Journal of Psychology, 110, pp. 127-137, Spring

מסלול הופעת התודעה השלילית

התודעה השלילית מופיעה ומשתלטת על חיי ה”אני” בהדרגה. תחילה מזהים מחשבה הססנית, סגפנית, לקונית, ביקורתית, הפכפכה, בשלב מתקדם מופיעה המחשבה הספקנית. שלב הספקות מסוכן. מזהים ספקות שהולכים ורבים ובהמשכם נכיר בחוסר יכולת להחליט ולהכריע, אחר-כך מתחילה להופיע הביקורת העצמית שמתפתחת לשיפוט אפל חמור ואכזרי של ה”אני” כלפי עצמו, כלפי מעשיו, כלפי אורח חייו, כלפי גופו, מחשבותיו כולל שלילת האפשרות לצאת מהמצב ולהחלים. שיא המחלה בחוסר יכולת לבקש סיוע. האלטרואיסט נולד ועמו כאמור שלב חוסר היכולת לבקש עזרה. שלב האלטרואיסט הוא השלב קריטי ביותר והמסוכן. הוא אחד משיאי המחלה. בשלב זה מופיעים בנוסף לספקות גם רגשי אשם3 וייסורי מצפון. מצד אחד האדם ער לעובדה שחייו מנוהלים שלא על-פי רצונו ומצד שני הוא מטיל ספק באפשרות לצאת מהמצב בנוסף לכך הוא מבולבל ושולל אפשרות לבקש סיוע מבחוץ. ההיגיון הבריא חדל לתפקד והאדם דורש מעצמו מושלמות במעשיו. הוא לא יתחיל במשימה חדשה אלא אם כן הוא בטוח בהצלחתה וההצלחה חייבת לבוא מידית. שלב הפיניש שמופיע בסוף התהליך נדרש על-ידו כשלב שחייב להופיע כבר בהתחלה – תנאי שמשמש בלם כמעט בפני כול פעולת יישום אפשרית בחייו.

שיא המחלה כאמור בהופעת הספק במרחב המחשבה, בהופעתם של רגשי האשם ובחוסר יוזמה בכול מה שקשור בקבלת סיוע – שלב השיא ניתן לזיהוי:

כתב היד קטן, ציורים זעירים אצל ילדים, הדיבור נחלש, גוון העור חיוור וה”אני” מפסיק להסתייע ב”אתה”. רק לאחר שנולד האלטרואיסט וחוסר היכולת לבקש עזרה מופיעה דמות המכשפה במרחב המחשבה, וההיגיון איננו עוד, הוא פשוט קורס ואת מקומו תופסת התודעה השלילית. הדאגות מתחילות להופיע בשלב זה ודומה שאל האדם פרץ מרחב עצמאי חדש שמנהל את חייו: דאגות ובהמשך פחדים. הדאגות מקבלות חיים עצמאים. אחד הסימפטומים הבולטים בשלב זה תאווה לשוקולד והתמכרות לפעילויות פיזיות. השוקולד מופיע עם לידת האלטרואיסט. ה”אני” זולל שוקולד, לא מבקש עזרה, רדוף דאגות, מחשבות טורדניות, רגשי אשם, ייסורי מצפון והוא דוהר בחדר הכושר על אופניים חשמליים. תקופת השעבוד למחלה מתחילה.

מרחב מחשבת ה”אני” חולה בהדרגה. הוא לא מפסיק לתפקד מידית. דומה שהמהלך נקשר בניתוק מהגוף בנפרדות מחמשת חושיו. האדם פשוט חדל לקלוט מסרים מורכבים מהמציאות. הוא יודע שהוא צועד בדרך לא נכונה ומתעלם מהאזהרות שהסביבה נותנת לו. בהמשך הוא כושל בהמשגותיו ולא רואה את המציאות. הצל על חיי מחשבתו הולך וגדל והשמש הגדולה קיימת אבל לא למענו רק בעולם החיצוני. בחייו השמש הופכת גורם שמאיים על השדים שחדרו אל מוחו – היא יוצרת עליו צל כבד. כניגוד למהלך הוא מנסה להשתלט על גופו ויוצא למסעי כושר קיצוניים ובמקרים קיצוניים יבקש להחליף את גופו בגוף אחר או אף למין אחר. כשהוא מעביר את התופעה למרחב המיני יאסור על עצמו עונג מקיום יחסי מין על-פי רצונו.

התודעה השלילית ודמימותיה

התודעה השלילית מתפתחת במהלכן של שבע עונות חיי ה”אני”: בגיל שנתיים וחצי (03 חודשים), בגיל 5, בגיל 8, בגיל 21, בגיל 41 – 51, בגיל 83 – 44 ובגיל 94-05.
בכול תקופת גיל מצטרפות אליה תופעות שונות. תופעות אלו נקשרות עם תהליך צמיחת ה”אני”. דמימה- מעצור שנובע משינוי דרסתי בחיי ה”אני”, שינוי לטוב או לרע או טראומה, גורם להיתקעות בתהליך התפתחות ה”אני”. דמימה יכולה להתרחש בחיי האדם בכול אחת מהתקופות התפתחותו כשהיא מתרחשת בתקופה בה יוצאת לאוויר העולם התודעה השלילית נזהה את התודעה השלילית על הסימפטומים שקשורים בתהליכי התפתחות ה”אני” בתקופת גיל הדמימה.
בגיל שנתיים וחצי התודעה השלילית נקשרת עם כאבי גב, כשל במעברים ודו-מיניות. בגיל 5 שנים היא נקשרת עם חוסר יכולת וקושי לסיים דברים, כשל בהבדלה בין יפה למכוער, עלבון הגוף, שנאת יופיו של הגוף, חיפוש אובססיבי אחר פגמים בגוף, פחד מרעשים, בישנות, קינאה, עינויי נפש ופחד מעונג הגוף, מאובדן שליטה ואיסור על עונג והנאה בקיום יחסי מין או במערכת יחסים עם מזון.

התודעה השלילית בגיל 4- 5 שנים

בגיל 4 – 5 שנים ה”אני” פוגש את המכשפה. זו התקופה בה הוא מפנים במרחב החשיבה את השד, צל חשיבתי בדמותה של ה”מכשפה” שמופיעה באגדות, הוא נוטה להשוואות בינו ובין וסבביו, השוואות שמוכיחות לו כי תחושתו לגבי היותו מכוער, חלש, זקן, בלתי מושך ונחות צודקת. צורה אחרת של אותה תופעה תופיע בדמות הנסיך על הסוס הלבן. האדם מתגייס גיוס מקצן למען החלש, החולה והופך עצמו מושיע, אביר על סוס לבן שמציל את האחר הלובש עבורו דמות של יפיפייה סובלת. בשלב זה ה”אני” הופך עבד ומרצה את המשפחה, את המכשפה שחדרה למרחב מחשבתו. הוא בוחר לעשות מה שנדמה לו שמצפים ממנו לעשות, נכיר אדם קונפורמיסטי, שעומד בציפיות החברתיות ומתאים את עצמו לכללים. דמימה בגיל 5 יוצרת אדם שאין לו רצון משלו או שהרצון נסתר מעינו והופך לדמותה של לכלוכית או “סינדרלה” מהאגדה המפורסמת, דמות מושפלת ומרצה את סביבתה. כאמור לעי גם פחד מעונג הגוף, מאובדן שליטה ואיסור על עונג והנאה בקיום יחסי מין, פעילות פיזית או במערכת יחסים עם מזון.

התודעה השלילית בגיל 7 – 8 שנים

בגיל 7 – 84 התודעה השלילית נקשרת באכסטזה, נזהה פרובוקציות, תאוות חזקות שכמעט לא ניתן לרסנן, אובססיות מוקצנות. דומה כאילו דמותו של אל היין דיוניסוס והוא אל האכסטזה והאימה פרץ אל נפש האדם ושולט עליה, הפראות באה לצד הישועה המבורכת ושני קוטבי האישיות מתמלאים באנרגיה הדיוניסית וקורעים את ה”אני” ויוצרים את התודעה השלילית של גיל 7 – 8. התודעה השלילית נקשרת בניסיון להשתלט על האכסטזה ובוחרת בפרפקציוניזם, הילד ואחר-כך הבוגר רוצה ליישם אך ורק דברים שמראש מובטח לו כי היישום יצליח מעל לציפיות ובמכה אחת. תופעה נוספת קשורה ברצון הקונפליקטי, כלומר, האדם מבטא רצון לדבר מה ומתחרת מיד ומשנה את מה שנראה תחילה כרצונו. פחד משיגעון, פגיעות בגוף על ידי פעילות יתר, תזונה לקויה, העדר שינה וכשל במערכת יחסים שוויונית או אינטימית כולל משיכה לצד האפל של החיים והעדר ראיה מרחבית.

התודעה השלילית בגיל 11 -21 שנים

דמימת התודעה השלילית בגיל 11- – 21 מפגישה את ה”אני” עם דמות הסוס הטרויאני מהמיתוס המפורסם “מלחמת טרויה”. התוצאה של מפגש זה באטימות לעצות נבונות. כזכור גם אנשי טרויה נאטמו לעצה הנבונה ולא שמעו לאזהרת הכוהנת קסנדרה שאזהירה אותם מפני הסוס הטרויאני שהוחדר לעירם על-ידי היוונים כדי לחסלם. התודעה השלילית של גיל 11 – 21 מייצרת טיפוס שנופל קורבן למניפולציות, רגשי אשם, מצבי רוח, שיפוט עצמי לחומרה, הפרעות אובססיביות-כפייתיות, התכחשות לצרכיו הפרעות אכילה הן חלק מתופעת הדמימה של התודעה השלילית בגיל 21 וכן איסוף של חברים ביקורתיים. הוא סובב דמויות שמקנאות בו. בגיל 11 – 21 שנים התודעה השלילית נקשרת גם עם הטרוף הנשי5.

התודעה השלילית בגיל 41 – 51

דמימת התודעה השלילית של גיל 41 – 51 יוצרת אדם סגור ככספת. נכיר אדם שלא מראה ולא משוחח על רגשותיו. טיפוס שהופך בהדרגה לאלטרואיסט ומאבד את היכולת לבקש עזרה (דמות המכשפה במרחב המחשבה מתקרבת לדמותה של לילית, אשת השטן בה פגשנו במיתוס של לילית). דמותה של לילית מציפה את חיי ה”אני” והוא מותקף בפיתויים שמושכים אותו מדרכו. ה”אני” מוצא עצמו סוטה מדרכו אל דרכים צדדיות. הן מובילות אותו לוותר על רצונו, לשכוח את דרכו ולצעוד אל המקום שבון ממתינות לו תופעות הרסניות. ה”אני” רגיש לפיתויים, מבחין בהם מידית ומתפתה בקלוט. דומה שכול הפרעה יכולה להסיט אותו ממסלול חייו. תיתן לו מהלך שיביא להרס חייו ויקבל אותו בברכה. ארגון זמנו נפגע והדברים השוליים והפחות דחופים ממלאים את רוב זמנו שעה שהדברים החשובים והדחופים באמת נזנחים.

דמימת התודעה השלילית בגיל 41 – 51 מביאה לריבוי פגיעות בגוף, דימוי גוף שלילי, הקרבת הגוף, פגיעה באשכים בשפתי הפות, דלקות בנרתיק. ה”אני” סובל מצבירת נוזלים ולא יורד במשקל במהלך דיאטטי. דאגות מתחילות להופיע ולקבל חיים עצמאיים עד כדי כך דאגתו העולה קמה עליו ושולטות בחייו. בהבדל מהדאגנות של תמצית מספר 43. RED CHESTNUT (מס’ 25 במניין באך) שהיא תמצית נגד דאגות שהן חלק מהמניפולציות וצרכי ה”אני” בשליטה על חיי ה”אתה”, דאגה שממררת את חיי ה”אתה”. הדאגה שנקשרת בתודעה השלילית מלחיצה את ה”אני”, ממררת את חייו (לא את חיי ה”אתה”. נקודת ציון נוספת לזהויה נקשר במועד הופעתה. בכול פעם שה”אני” חש טוב, בטוב לו ורגשות העונג עולים אל מעבר לרף מסוים, כשהעונג מציף אותו קמה הדאגה של התודעה השלילית ומביאה אותו להאמין שהגרוע מכל יקרה בעוד רגע והוא ממתין לו מעבר לפינה. מפלס העונג יורד, הוא חש כמי שניצל מהצפה רגשית הודות לדאגה שהופיעה6. תמצית מספר 92. זקרנדה (סיגלון)- היא התמצית שדרוה לו. הזקרנדה מטפלת בדאגות שמקורן בתודעה השלילית7.

תופעה נוספת נקשרת בתודעה השלילית של גיל 41 – 51 היא האדישות של הסביבה למכאוביו. ה”אני” כואב, מתלונן על סבלותיו אבל הסביבה לא מגלה אמפטיה כלפי צרותיו – דומה שהאדם ארגן חבורה סביבו ובה איש לא מאמין לו: “הכול בחזקת העמדת פנים, רק צורך אגואיסטי למשוך תשומת לב …” ישמע בסביבתו. דמימת התודעה השלילית של גיל 14 מופיעה ברגל שמאל במרכז ה Hamstringבחלקו העליון ביותר סמוך לישבן (מקבילה ל”בור יוסף” שנמצא ברגל הימנית- דמימה שמלמדת על כשל בתחום הקרירה) והוא כאמור לעיל, צובר נוזלים.

התודעה השלילית שפורצת כדמימה בגיל 41 – 51 נקשרת עם נושא הקבוצה ומתחברת עם רעיונותיו החברתיים של מייסד המרקסיזם ורעיון התודעה הכוזבת: בעיות חברתיות, ניצול היחיד שהופך שעיר לעזאזל ולא מורד במנצליו או במעמדו החדש ומשמר את המצב בו הוא מושפל. התודעה השלילית נקשרת עם התגייסות למען החברה, למען הזולת למען החלשים והזדהות עמם. כמו כן נקשרת דמימת התודעה השלילית בגיל החברתי (גיל 31 – 51) עם צו האופנה, רזון אנורקסי. היופי נתפס ב”אני” החולה רק על-פי קריטריונים מוסכמים ואלו שמקובלים על החברה והכוחות שמשפיעים עליה כגון מעצבי דעת קהל ומעצבי אופנה. התודעה השלילית של גיל 41 – 51 קשה מאוד לתיקון כשהיא פורצת. בין הסימנים שלה בנוסף להתנהלות אופנתית מופרזת ואובססיבית כאב פיזי, הופעת מחלות שהכאב מלווה אותן כולל חום גבוה, עייפות והעובדה שהסביבה לא מגלה אמפטיה כלפי הסימפטומים האלו.

התודעה השלילית בגיל 83 – 44

דמימת התודעה השלילית של גיל 83 – 40 נקשרת בהעדר מנוחה, עייפות כרונית, מחלת הנשיקה, מרחב ה”אני” מוצף רגשית והוא שב ומושבת על-ידי משביתי שימחה הוא דומה לדמימות בגיל החברתי שהוזכרו לעיל לא מסוגל להכיל התרגשויות גדולות, התאהבויות גדולות. בהבדל מהתופעה של גילאי 41 – 51 אין לו שקט נפשי או יכולת להרפות הדרגתית ואת מקום הדימינואנדו שמוביל לעונג לאחר חוויה גדולה מחליפה הטיפה המרה, עישון סיגריות שמגמדות את הרגשות, קפאין וסמים. פיתוח קשר כפייתי, משפיל אל מקום העבודה, עם אדם אלים. מחשבות חסרות הגיון מלבות אותו בתחום הכלכלי: פחד מאובדן הכנסות וחרדה כללית ממחסור כלכלי גם אם הוא מרוויח מצוין. הוא חרד שאיש לא יבין אותו וממען לדבר על רגשותיו. התפרצות הכשל המיני של גיל 04 נקשרת אף היא בתודעה השלילית ובהתמכרות עזה לגברים צעירים הצעיר ההומופוב בגיל 40 הופך דו-מיני והתודעה השלילית מובילה אותו לידי כך. תופעה נוספת קשורה במזון והוא משמין ומזניח את גופו שהולך ומתכער ה”אני” חש זקן ותשוש.

בגיל – 40 התודעה השלילית נקשרת עם משבר גיל ה – 40 שכולל מפגש עם השעמום והאכזבה מן הקרירה וחיי המחזוריות שבה על הרצון להחזיר את כוח הנעורים שחלפו. נכיר פנטזיות שמלוות את חיי ה”אני” ומפריעות לו לבסס קו אסטרטגי, רעיונות הזויים, חזיונות ופנטזיות בדבר אינספור אפשרויות שכביכול ממתינות ל”אני” מעבר לפינה ואינן שם. תופעה נוספת נקשרת באחריות. ה”אני” מפתח בהשראתה חוש אחריות מופרז כלפי הסביבה והוא מתגייס למען הזולת ונראה כמי שרוצה להושיע אותו משל היה האביר על הסוס הלבן. התחושה הכללית היא שאין לו חיי הווה משל עצמו.

כאבי גב תחתון עזים הם חלק מתופעת התודעה השלילית של גילאי ה – 40. כשהכאב מגיע ישנה תחושה שהאדם עבר שיתוק פתאומי. הכאב מופיע פעמים רבות תוך כדי אובדן תחושה בכפות הידיים, נמול בכפות הידיים והזעה ברכה השמאלית וגם בכול הגוף. זו התודעה השלילית שתוקפת בגילאי ה – 40 ואילך. הכאב מופיע בדרך כלל ביחד עם כאב בבטן התחתונה בצידה השמאלית. יש והאדם מכין עצמו, הכנה פנימית, לרגע שבו יתחיל לממש רעיון, חלום, הגעתו של חבר, ילד – ההמתנה הארוכה עומדת להסתיים והפרויקט עומד להתחיל- לתודעה השלילית חושי ראדאר למצבים אלו. היא מוציאה את ציפורניה, ודמות המכשפה שבה שבה ותוקפת הגב התחתון או הבטן התחתונה הם האפשרות הנוחה לה. היא תוקפת את הגב, את הבטן ומשכיבה את האדם במיטתו לכמה ימים. תם חלום המפגש, נדחה מימוש החלום.

התודעה השלילית בגיל 94 – 50

דמימת התודעה השלילית של גיל 94 – 50 תופיע כאדם שהזקין טרם עת. בגיל זה מתקיימת התחנה האחרונה בה יוצאת התודעה השלילית לאוויר העולם ונסגרת בתום התקופה. אם האדם עובר שינויי קיצוני היא נשארת פתוחה וללא טיפול היא שתקבע את המשך התנהלותו. בגיל 94 – 50 האדם עובר משבר חיים, משבר גיל ה 50. מדובר באחד השברים הקשים בחיי ה”אני” ואנשים רבים מותירים את התודעה השלילית פתוחה בשלב זה והיא לא נסגרת לקראת שנת ה – 50 לחייהם. השבר מפריע להתפתחות המחשבה הכוללת ומונע או מסייע, תלוי במקרה, להתפתחות התבונה והיכולת לחבור אל העצה הטובה במרחב ה”אני”. פעמים רבות ימנע מה”אני” יכולת הגיונית בהמשך חייו יגרום לתקיעות בקרירה והרס עניין בחיי ה”אני” בתחומים רבים – תופעה שתקרב על האדם את הזקנה ודילול חייו.

התודעה השלילית של גיל 94 – 50 פוגעת במערכת השרירים, משעבדת אותו לזולת. שריריו מתנוונים והתופעה כוללת תפקוד לקוי, טרם עת, של שריר הלב.

לאחר משבר גיל ה 50 ה”אני” מפתח האדם הבריא יכולות להשתחרר מכבלי הילדות ולהתחיל חיים שאינם מושתתים על תרבות הילד ששימשה לו במסלול חייו הראשון. חשיבה חדשה מתפתחת במרחבו הודות להתפתחות המרחב החשיבתי הנשי בגיל זה. צורת חשיבה זו מכונה “חוכמה הנשית”. ה”חוכמה הנשית” מסומלת בדמותה של מטיס (אלת החוכמה) ודומה כי בעזרתה מתחיל האדם בגיל זה חיים שניים ששיאם יגיע בגיל 07 שנה אלא שבגין התודעה השלילית ה”אני” בן ה – 50 חובר אל העצה הרעה ונכשל בדרכו, מאבד את כספו או את בריאותו ואת ידידיו הקרובים. ייאוש ושבר משתלט עליו והוא מאבד בהדרגה גם את כוחו של ההיגיון הבריא. אוצר חוויותיו וניסיונו גם קשריו החברתיים לא משמשים אותו עוד ואין לו חווית הווה חדשה. מהעבר הוא שואב רק חוויות קשות שמחזירות אותו לחיות שוב ושוב את אותם רגעים קשים שנשכחו.

השעבוד לתודעה השלילית

שלב השעבוד קשה וכולל את הופעת המכשפה במרחב ה”אני”. שלב זה הוא שיא המחלה ונכיר בו שליטה כמעט מוחלטת של המכשפה שחדרה לחיי ה”אני”, מטרטרת את מנוחתו במחשבות טורדניות, בהוראות לא הגיוניות ומעבר אליו נמצא בקרבת מה המוות. התודעה השלילית ממיתה. ושלב הופעת המכשפה הוא שלב מקדים לשלב המוות – שלב שלטון הדמימה על השכל והשליטה היא שליטה מוחלטת. השליטה מתרחשת בעזרת קול פנימי. דומה כי הדמות המפלצתית שהופנמה: המכשפה בעלת קול. לקול הפנימי של התודעה השלילית יש טקסט. המטפל שמתמודד עם התופעה של התודעה השלילית חייב לעקוב אחריו.

הקול הפנימי הוא קול רע, קול אכזרי והרסני. הופעת הקול הזה עוברת תהליך ששיאו בקולה של המכשפה. תחילה נעשה הדיבור שקט יותר ולפעמים גם איטי, בהמשך הוא מהסס, מבטא את ספקותיו: “זה לא יצליח… אני לא מסוגל לבצע דבר כזה… אין לי מזל… הקול הופך לקול התודעה השלילית במקביל וחודר פנימה. האדם שומע את הטקסטים הספקניים במוחו בצורת מחשבות טורדניות. תחילה המחשבות בעלות משפטים ארוכים אחר-כך הם מתקצרים והמוח מקצר את הטקסט.הדיבור נעשה לקוני. מילה בודדת. האדם שומע את המכשפה, את קולה של התודעה השלילית אומרת לו: “אידיוט”, “מטומטם”, “אתה תמיד מאחר”… “אין סיכוי שתעבור את הבחינה”… בהמשך יורחב הנושא ויגיע אל ההכללות “אתה מאחר, לא תצליח להגיע בזמן, אתה תמיד מאחר… אתה תמיד מתנהל דברים בצורה אידיוטית כי אתה פשוט אידיוט”. “אין סיכוי שתעבור את הבחינה, אתה תמיד נכשל בבחינות”. בשלב שבו מופיעה ההכללה אנו בצרות צרורות. המחלה בשיאה והמוות עומד בפתח. פרט אחד שגוי מקבל ממדי חוק אוניברסאלי: “טעית, אתה תמיד טועה, כי כולך טעות. עשו אותך בטעות, טעה מי שהוליד אותך”… “שגית, אתה תמיד שוגה כולך שגיאה” כשלון בדבר מה “נכשלת, בטח שנכשלת, למה שלא תכשל, אתה תמיד נכשל, כול מה שאתה נוגע בו הופך לכישלון אתה עצמך כישלון”… יש והמשפטים יוצאים באותו אופן כלפי ה”אתה” בשעת כעס. כדאי מאוד לתת עליהם את הדעת. “למה לא הכנת לי את החולצה בזמן, את אף פעם לא מכינה לי דברים בזמן, אי אפשר לבקש ממך לעשות משהו קטן אחד, את כישלון, אי אפשר לסמוך עליך… את אפס”…

כול אחד משלבי התפתחות התודעה השלילית ב”אני” ניתן לזיהוי מבחוץ גם שלב העבדות לתודעה השלילית: עור ידיו מתייבש, האדם מגלה סימני עייפות ואצל חולים אנורקסים נוצרים לטענת פגי קלוד-פייר שקעים כהים תחת עיניהם וציפורניהם סדוקות8. כשהתודעה השלילית נקשרת בטרוף הנשי (היא נקשרת בגיל 21 ובסימפטומים נוספים שמאופיינים את הטרוף הנשי נמצא התמכרות לפחמימות ותופעות השמנה שצבירת נוזלים על-ידי הגוף היא חלק ממנה.

התודעה השלילית היא היגיון במינוס, חור שחור בשכל היגיון שלילי – בשלב השתלטותה על האדם הגוף הופך נטול רוח חיים, חסר-תנועה משל הפך ה”אני” אסטרונאוט” שמרחף בתוך חיי בועה שיצר סביבו. יש ויכנס לפעלתנות ספורטיבית כפייתית. תמצא אותו שעות רוכב על אופניים במועדון הספורט. הוא יראה בשל כך חזק וחטוב, מכור לאובדן הכוחות. שים לב אתה מחמיא לו ואינו מקשיב. בשיחה הוא אינו יוצר קשר עין עם המאזין ותשובותיו דומות כלא ענייניות. הוא משוחח אתך ושומע בתוכו מעין קול פנימי. לקול זה יש סגנון דיבור טקסטים גסי רוח, הם אלימים שבים ומופיעים שוב ושוב בתוכו כתקליט שבור.

הקול של התודעה השלילית

התודעה השלילית מופיעה בצורת קול פנימי נסתר. הקול הפנימי הוא קול רע והחולה מתבייש בנוכחותו ומסתיר אותו מסביבתו. קול פנימי זה בוטה, שפתו מכוערת והוא בעל אופי אכזרי. האדם עומד על פי התהום והקול הפנימי מפתה אותו להתקרב עוד צעד אחד אל התהום. הוא צועד לשם כי הוא מאמין שכך יראה את הנוף טוב יותר. ככול שגדלה עוצמת הקול הפנימי ואכזריותו כך גדל שיתוף הפעולה של ה”אני” עמו – דומה כי הוא נשמע לו כמיטיב עמו. ה”אני” בשלב הזה מבדיל (עדין) בין ה”טוב” והרע, רק שהטוב נמצא בסביבה, בחברה, בכוח החברתי, בכוח האופנתי, בכול היש הסובב את האדם פרט לו עצמו. הוא מבודד מהטוב כי כך מגיע לו, הוא נאנש כך כי הוא אשם. הרע מתגלם בו הוא כול כולו התגלמות הרוע. בשלב המאוחר אינו מבדיל בין טוב ורע. קיים רק קול פנימי והוא פוקד, הוא מכריע הוא קובעה את התנהלות מסלול חיי ה”אני” ומאחוריו ניצב רק ההיגיון השלילי בלבד.

שיא המחלה מוצא את ה”אני” מתבטל בפני הקול הפנימי. יש ואת הקול הפנימי מייצג אדם שלילי, “אתה” והוא מוצא עצמו משרת אותו משל היה עבד המשרת מלכה, מנהיג שתלטן רודן שאוחז בו כאותו חוסר הגיון ששולט בו על-ידי התאוות השונות שמתעתעות בו ואומרות לו: “אבל אתה נהנה מזה… אל תפסיק, לא תצליח להפסיק, אתה מכור לזה …תמשיך”. אין ל”אני” בעל התודעה השלילית חיים מחוץ לטריטוריה של הקול המפלצתי שכבש אותו מחוץ למרחב חחי ה”אתה” המשעבד אותו אליו. אתה מתבונן בו ואומר: “זה לא הילד שהכרתי” ואכן אין הוא הילד שהכרתה אתה רואה את המחלה. את עד לאחת המחלות הקשות של הרוח. המחלה שולטת בו והיא שניכרת במעשיו. הוא לא אחראי למעשיו. הוא זקוק לאהדה, לאמפטיה וזוכה לזעם מהסביבה כי הסביבה לא מבינה שהוא לא אחראי למעשיו וגם לא יכול לקחת אחריות על מעשיו. הוא אדם חסר אונים, עבד של התודעה השלילית.

זכור: הקול הפנימי של התודעה השלילית גורר את ה”אני” אחריו לאבדון. הוא מתחפש לקול התבונה אבל אין בו כול היגיון כשמבררים את תכניו ואת משפטיו. הוא קול שנמצא ב”אני” כול הזמן. הוא לא מרפה משמש כמחשבות טורדניות ומשגיח על ה”אני” שלא ימצא דרך להתקומם נגדו. הקול הפנימי מטרטר במוח ללא הפוגה ושפתו מכוערת, בוטה משל היו ה”מלכה” שמתפקדת במערכת יחסים סדיסטיים: “את\ה חזיר\ה מזוהם, … מטרד, מרושע, מגיע לך לסבול – זבל, כשלון, תמיד תכשל… אפס, זחל על 4, לא עדיף שתזחל על הגחון, לא מגיע לך ליהנות מהחיים, לגעת במזון… לישון, לנוח אתה אפס. …אבא שלך יקבל אירוע מוחין בגלל שסיפרת\ה לו שנהנת\ה בטיול, את\ה פסיכי\ת כולך פסיכי, תמיד הייתה פסיכי גם פסיכי תהיה כשתמות”…

“את\ה נראה\ית איום ונורא, אף אחד לא אוהב אותך בגלל זה”.

“אפס, מי את\ה בכלל, אסור לך לחלום על סיוע”9.

שלטון התודעה השלילית הוא שלטון דיקטטורי ואכזרי. תוהו ובוהו נוצר בחיי האדם והוא מנסה לאזן אותו על-ידי יצירת מסגרת חליפית. יש וינסה להוכיח לכול שהוא מושלם, יש ויתגייס עד כלות כוחותיו למען משימה שאיש לא ביקש ממנו להתגייס למענה – פעמים רבות התגייסותו למען נתפסת כניסיונותיו להשתלט על “אחיו”.

Y שם לב בהיותו בן 9 שנים כי שכניו למושב נסעו. היה להם לול תרנגולות גדול, את כול הביצים אסף וסידר, מבלי לומר לאיש דבר. במוחו הדהדה מחשבה, “כשיחזרו יחשבו שהגמדים עשו את זה עבורם.” כשגדל מצא עצמו מעורב ביחסים סדיסטיים בגינם בא לטיפול. התודעה השלילית יוצרת תוהו ואובססיה לסדר שנכשל, היא לא מאפשרת ל”אני” להתענג, מובילה אותו להאמין שהכאב ענוג, שאובדן השפיות היא כיף ואובדן אנרגיה גופנית היא רוחניות. התודעה השלילית מאשימה אותו בכול מה שמתרחש בסביבתו, אם למשל, תתרחש הפסקת חשמל התודעה השלילית גורמת ל”אני” להאמין שהאירוע התרחש בגללו ובאשמתו.

אם התגלה כאב ראש אצל אמא או כאב גב אצל אבא, ה”אני” המותקף בדמימת התודעה השלילית חש שהדבר נמצא תחת אחריותו והוא גרם לכאב ובשל כך הוא נדרש לעונש.

אם אבא נסע לזמן ארוך בגיל 5 שנים סביר להניח שהדבר באשמת ה”אני” ותודעה שלילית תככב במרחבו. “אני” זה יבוא ויתגייס למען אמא וישמור עליה…

התודעה השלילית אוסרת על ה”אני” לאכול, לישון, להראות במרחב הפתוח, להצליח, להכיר בזכויותיו לחיי רווחה אף להבריא. התודעה השלילית אוסרת על ה”אני” ליהנות מיחסי מין, ממזון ומובילה אותו להרס עצמי, הוא מחפש את השוט, ברוב המקרים השוט נמצא בידי “מלכה” אישה שולטת או אדם סדיסטי. חייו נעדרי הווה ומשיכתו לעינויי אשכים ולעינויי שפתי הפוט גדולה.

תוצר נוסף וחשוב של התודעה השלילית נקשר בהעדר עונג ממזון. התודעה השלילית מביאה את ה”אני” לרעב, למערכת יחסים ליקויה עם מזון: אנורקסיה (הרעבה), בולימיה (בולמוס, טרנס של אכילה וטיהורה על-ידי הקאה ופעילות גופנית מופרזת) ואכילת יתר (מבדילים בין אדם שנבוך בשל משקל יתר ונדחה על-ידי עצמו וטיפוס שה”אני” שלו נמחק ומשקלו המופרז אינו מגיעה לתודעתו).

התודעה השלילית בדומה לתודעה הכוזבת היא אויבת לאנושות. כשנפגוש בהן נכיר את אחת המחלות הקשות ביותר. המחלה של השכל היא התודעה השלילית, מחלה אוטואימונית בה האדם לא שולט על מעשיו. אנורקסיה, בולימיה, שיכרות, התמכרות לסמים, משיכה לנהיגה מטורפת גם סטיות מין קשות, התפרצויות זעם בלתי נשלטות ואלימות במשפחה הם תוצריה10.

התודעה השלילית היא מחלה קשה – מחלה אוטואימונית. האדם החולה בתודעה השלילית הורס את חייו. ההחלמה מהתודעה השלילית קשה. לשם החלמה הסביבה נדרשת לשים לב לתסמינים ולצאת מיד, מהר ככול האפשר עם הגילויים הראשונים למלחמה נגד המחלה. הקרב על בריאות האדם מורכב, מתיש אבל אפשר לנצח את התודעה השלילית. לרשותנו מספר תמציות צמחים שיסייעו למהלך ההבראה. יש לזכור כי התודעה השלילית היא שד חשיבתי, יש לה כשרים של מכשפה היא “מכשפה שכלית” ובכוחה לנבא כביכול את התכונה הסביבתית נגדה. היא יכולה להעלים תסמינים, להערים על המטפל, לנטרל את המהלכים, להקים את האדם הלוקה בה נגד כול תהליכי ההחלמה. השד החשיבתי יוצר תוהו ובוהו בשכל, בסביבה. הוא מטיל ספק בכול אפשרות להבראה ויש לו תכונות של דמות עצמאית. דמות זו רעה, מניפולטיבית שמחבלת באויביה ודורשת חיי עבדות רק למענה. אין כאן רחמים המכשפה הפנימית מגיעה בצורת קול פנימי ומתחילה לדובב את השכל הישר נגד עצמו. את הסביבה נגד היכולת לפעול נגדה. עלינו להפעיל את השכל הישר כול הזמן, להתעקש, להתמיד, להאמין בדרכנו ובניצחוננו ולסייע כול הזמן לשכל לתפקד בהיגיון.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *