“היופי – מיתוסים ודמימות” – נרקיס – חלק א’

הנרקיס Narcissus הוא פרח, מיתוס אגדה ותופעה המתייחסת לאדם הנופל לאובדנו, מותו הרוחני, במיתולוגיה היוונית לאחר שהתאהב בעצמו.

הנרקיס מתייחס למרחב הבריא המיוחד או אל המרחב החולה באדם הזוכה להערכה נטולת ביקורת כלפי תחלואיו. שתי הדמויות: ה”אני הבריא” ו”דמות האני החולה” יכולות להיות, בתופעה המכונה נרקיס, שוות בעוצמתן. טיפוס נרקיסי הוא אדם מדוכא או אדם אומלל השואב את כוחותיו מדמויות סובביו ודורש מהן הערצה לחלקים מאישיותו.

הנרקיס נקשר בגיל שנה וחצי אבל התופעה מתחילה כבר בגיל 4 חודשים, שבה ומופיעה בגיל מאוחר יותר כשה”אני” חוגג עשור לחייו.

בגיל 10 שנים הנרקיס נקשר בתפיסת המרחב, הוא נמצא בו זמנית בשני מרחבים, רגשותיו מוסתרים וגופו או כישרונותיו מובלטים. התאהבות בדמות כללית ורעיון האהבה הכללית נקשרים בהתפתחותו וכן היות ה”אני” בעל “זכויות על” ותחושה ששהכול מגיע לו, הוא חש שהוא מיוחד ומועדף מאחר שהוא בן מעמדם של הנסיכים. כוחו של הדימוי העצמי ה”טונאל” הולך ומתחזק עם לידת הנסיך וחיות הבר השומרות אותו בדרכו.

בשנה הראשונה (4 חודשים) הנרקיס נקשר באמפטיה, ובדמימה בהעדרה, בהעדר תשומת לב למעריציו או בנשאבות אל ה”אתה”, בן דמותה של אכו ההולכת שבי אחר כישרונותיו ויופיו, תופעות נוספות הנקשרות בדמימת הנרקיס של גיל שנה נמצאות בליקויי תזונה ובהצפת הגוף במים.

בגיל שנה וחצי הנרקיס נקשר בהעדר דמות אב ובהעצמת כוחותיו על-ידי הערצה וכן בניצול חבריו תוך התעלמות מרגשותיהם בדמימה התנזרות מתענוגות בעיקר אם הם קשורים במזון. בדמימה לכשיתבגר ויגיע לגילאי העשרים יתקשה עם העונג ויצירת מרחב אינטימי.

בשנה השלישית מתגלה הנרקיס המאוהב בגופו. תחילה הנרקיס נקשר בגיל 2 – 3 בייחודיות ובתופעות שכליות, יחד עם זאת בגיל 2.5 מתפתח פחד מאובדן המיוחד שבנפש  פחד זה נקשר ב”יופי” ובקשריו של ה”אני” עם עולם ה”יופי” של האם, עם האם, תרבותה ומושגי היופי שלה. פחד מאובדן המיוחד שבתוכו משתקף בכשל בתפקוד אבר הכבד וכולל בעיות לחץ דם (נמוך).

נרקיס שדומם בגיל 2 – 3 יזדקק להערצת חבריו את שיכלו ורעיונותיו, צפוי לפחדים מהתגלות סוד מיוחד הקשור ברעיונותיו, כתביו ויסבול מקשיי ההתחלה וכניסה רבה לעולם של דמיון ופנטזיה – צידו הבריא שופע רעיונות מיוחדים ומקוריים והוא נהנה ממזון במידה רבה ואשר לדמימה נכיר בו אי סדרי תזונה.

סופרי יוון העתיקה ומשורריה והומרוס ביניהם התפעמו מפרחי האביב. הם רקמו אגדות מיתולוגיות סביבם. אחד מפרחי האביב שזכה ל”מיתולוגיה” משלו הנרקיס. 700 שנים אחרי שירת הומרוס לנרקיס, הלך גם אובידיוס והוסיף פרטים על יופיו של הפרח וכלל פרשנות משלו לגבי מקורות יופיו. יופי שנקשר באלים. במקור הנרקיס היה שמו של פרח ארגמן כסוף רב ניצנים ופרחים, כנראה, אחד מסוגי הסחלב או דבורנית מצויה. היום הנרקיס הוא שמו של פרח לבן בעל כתר צהוב. את הנרקיס המקורי יצר זאוס כדי לעזור לאחיו, אדון השאול, כשהתאהב בפרסיפוני, בת דמטר, וחשק לחטוף אותה.

פרספונה (Persephone) מלכת השאול ששמה מעל פני האדמה הוא קורה קטפה פרחים באחו והתפעמה מהנרקיסים שראתה לפתע. היא התרחקה מחברותיה כדי למלא בפרחיו את סלה. כשפשטה את זרועותיה כדי לקטוף את הנרקיס, פערה הארץ את פיה ומתוך הנקרה זינקו סוסים שחורים כפחם, רתומים למרכבה שנהוגה הייתה בידי אדון השאול, יפה התואר שחטף אותה ומאז שמה פרספונה3.

“נרקיס”, המיתוס המפורסם יותר מהנזכר לעיל, מספר על נער יפה תואר שהעלמות חשקו בו והוא לא השיב להן אהבה גם לא לאחת מהן ואם ליבה נשבר, לא התפתה הנער אחר המניפולציה להשיב לה אהבה. אכו היא דוגמא לאהבה נכזבת כזו. אכו נתקלה בהרה, והרה קיללה אותה באחת מקללותיה הנוראות. זעמה יצא על אכו משום שכשלה במשימתה לעקוב אחר זאוס ומעללי אהביו. הקללה נשאה אופי נקמני: לעולם לא תוכל אכו להשתמש עוד בלשונה אלא רק כדי לחזור על דברי אחרים הורתה הרה. וכן, אכו המקוללת, וכנערות רבות אחרות, אהבה את נרקיס. אולם הקללה הופנמה: אכו החל מאותו יום, תשוב ותדבר תמיד שניה. קללה שמנעה ממנה למשוך את תשומת לב הנרקיס ולפנות אליו בדיבור. יום אחד עמד ה”נרקיס” וקרא לחבריו “היש משהו כאן?” ואכו נמהרה, וענתה בהתלהבות: “כאן – כאן”. נרקיס המשיך: “בוא!” ואכו ענתה בשמחה “בוא – בוא”. משבא, אכו התגלתה לפניו ופרשה ידיה לקראתה. “אמות קודם, אתן לך שליטה עלי” אמר נרקיס, שעה שהסב פניו ממנה.

השמים לא אכזבו את המאוהבות, הם נענו לתפילת הנערות ונקמו בו: “הוא שלא אוהב אחרים, יאהב את עצמו”. כשגחן נרקיס על אגם צלול וראה את בבואתו במים, התאהב בדמותו שלו. הוא הכיר בסבל שאהבה גורמת ולא יכל להתנתק מהיופי שנגלה לו במים ולנטשו. מתוך ערגה ליופיו הלך וגווע נרקיס על פני המים עד שנשמתו יצאה. ברגעיו האחרונים אכו הייתה לידו ושעה שקרא “הייה שלום, הייה שלום” היא חזרה פעם אחרונה על דבריו, כעל מילות הפרידה האחרונות שלה אל נרקיס אהובה. במעברה על פני הנהר הסובב את עולם המתים, התכופף נרקיסוס מעבר לסירה כדי להציץ בבבואתו בפעם האחרונה. כשבאו הנערות והנמפות שלא שמרו לו טינה לחפש את גופתו כדי לקברה מצאו במקום ששכב, פרח חדש נהדר, והן קראו לו בשמו נרקיס.

נרקיס המתבונן בבבואתו במי האגם הצלול ומתאהב בבבואתו בכאב וייסורים ולמרות זאת אינו יכולת לנטוש אותה הוא סמל לכיבושה של הדמות הפיקטיבית את ה”אני”. הוא מכיר את רגשותיו הדואבים ולא יכול למנוע אותם. במקביל הדמות האשלייתית כובשת אותו והוא נתקע בבוץ של מרחביה. יוזמתו קורסת עד כדי אי יכולת לנטוש את מקור הכאב, גם אם הוא מכיר אותו בוודאות. מולה נמצאת אכו, דמות טרגית שלא זוכה בתשומת הלב “אמות קודם, אתן לך שליטה עלי” אומר לה הנרקיס, ומסב פניו ממנה. אכו נמצאת בקוטבו המנוגד של הנרקיס. בימנו אכו קיימת בקוטב המנוגד לנרקיס היא למעשה דמימה של התודעה הדיפוזית, דמות אשר נמשכת אחר זה שלא ייתן לה תשומת לב. את העדר תשומת הלב אל עולמה, גופה, רגשותיה ומחשבותיה היא משכיחה בבעיות תזונה ובדרך כלל גם משמינה ומתכערת. תאוותה לאוכל מאשרת בעיניה את התעלמותו, המוצדקת של הנרקיס ממנה.

בדמימת נרקיס נכיר שני קטבים: נרקיס ואכו. בקוטב הראשון הנרקיס ה”אני” נמנע מעשיה ויוזמה. כשמרחבי שתי הדמויות ה”אני הבריא” ו”דמות האני החולה” הדמות הפיקטיבית שוות בעוצמתן. טיפוס זה הוא אדם מדוכא או אדם אומלל השואב את כוחותיו מדמויות סובביו. דמויות אלו מעריצות אותו, את בבועתו ואת האשליות שהוא מפזר עליהן. אדם זה כאמור לעיל מדוכא. דכאונו מופנה כלפי מרחב רגשותיו, הוא מתבייש ברגשותיו ומסתיר אותם. קשריו עם גופו לקויים ופעמים רבות גם עם מזון. ה”אני” הרגשי שלו נסגר. כשהאדם אומלל חלקו של ה”אני” נסגר. חלק של רגשותיו הנעימים והטובים לו נסגר וחלקם המאמלל אותו נשאר פתוח. יש וחלקם העגום נסגר אז הוא מחייך בשרע לו ואי אפשר לזהות עליו עייפות, חולשה, זעם, אומללות או צער. יש וחלקם השמח סגור אז הוא נמנע מהנאה והיה ונופל באקראי אליה הוא מתאונן בטוב לו. ה”דמות החולה” משתלטת גם על גופו. יש ויחסו אל גופו שלילי ויש והוא מקצן ומתהדר.

בקוטב השני נמצאת אכו, דמות אשר נמשכת אחר הנרקיס, היא מתרשמת מכישוריו, ממראה גופו ומכשרונותיו המיוחדים. אכו סוגדת לחלקו המופלא. הנרקיס תלוי בהערצה ומפתח מערכת תלותית עם כוחות הסגידה שלה אותו. רגשותיו כלפיה מוסתרים והוא לא ייתן לה תשומת לב ממשית. אם יזרוק לעברה פירור של תשומת לב יהיה זה רק על-מנת לחזק את הערצתה אליו, אם התערערה לרגע בעיניו. אכו מסמלת העדר תשומת לב אל עולמה, גופה, רגשותיה ומחשבותיה. היא דמות נטולת הווה, אין לה זמן לעצמה וזמנה מוקדש לנרקיס. בצר לה משכיחה אכו את חסרונה בתשומת לב בבעיות תזונה והיא משמינה ומתכערת. תאוותה לאוכל מאשרת בעיניה את התעלמותו, המוצדקת (לדעתה) של הנרקיס ממנה. המזון שהיא מכניסה אז אל גופה משמש לאותה מטרה – להיעלם. השמנתה אז גורמת לאמיתי שבה להיעלם תחת ערמות שומניה.

דמות ה”אני” החולה, הנרקיס / אכו, משתלטת על המרחב הבריא ומחברת אותו עם דמויות חולות נוספות שמעצימות את נוכחותה בו. נוצרת מערכת יחסים תלותית, סימביוטית. במצב זה ה”אני” הופך לנזקק. בכול פעם שהדמות הבריאה מתחזקת ומאימת על קיום הדמות החולה שהשתלטה עליו נוצרת נזקקות לדמות החולה החיצונית, זו שאליה הוא מתחבר בהשפעת הדמות החולה שבתוכו. כך למשל, בעת צרה או כשמתרחשת בו תופעה פולשנית ירוץ אליה, כשהוא מצפה לשינוי לטובת החלק הבריא שבמרחבו כמו שמתרחש עקב מפגש עם דמות בריאה, עקב מתן הזדמנות חדשה במערכת יחסים בין-אישית, בעבודה, ה”אני” נראה כמי שרץ אל חבריו ה”חולים” כדי שימנעו ממנו את השינוי.

הצורך בקשר עם הדמות החולה גובר ומעצים את “דמות האני החולה” שבקרבו. הדמות החולה מורכבת מדמות בפנים ודמות בחוץ והשתים שהן כאמור דמות אחת “פנים/חוץ – אני חולה” מתקיימות כמערכת תנועה אחת סגורה. מערכת הפועלת הדדית זו למען זו. שינוי בחלקה הפנימי גורר שינוי בחלקה החיצוני שנמצא אצל הידיד. שינוי בדמות החולה החיצונית גורר שינוי בחלקה המופנם.

תופעה נוספת של הנרקיס נקשרת בפרח האגרימוני – אבגר – המדגיש, בדמימת האגרימוני, את הצורך להעצמת כוחות ה”אני” על-ידי דמות חיצונית לו. ה”אגרימוני” והנרקיס נזקקים לקהל. הדמות החולה ב”אני” נחלשת. דמות ה”אני” החולה, הנרקיס, משתלטת על המרחב הבריא. אם מדובר באגרימוני הוא לובש מסכה ומסתתר תחתיה מפני החולי שבתוכו ומסתירו גם בפני הקהל שלו ואם בנרקיס היא מחברת אותו עם דמויות חוץ רובן חולות כמותו, אם כי בעוצמות נמוכות יותר. דמויות אלו מעצימות את נוכחותה החולה בו. נוצרת מערכת יחסים תלותית, סימביוטית של הערצת החולי והאלהת הנרקיס. חוקרי התופעה בתחום הפרעות האישיות מדגישית כי הופעת הצורך בהערצה בא בד בבד עם העדר אמפטיה לזולת. פרופ’ תיאודור מילון (Theodore Millon), חוקר הפרעות אישיות, מייסד הג’ורנל להפרעות אישיות (Journal of Personality Disorders ), טוען שמקור הנרקיס בהרחבת יתר של ציפיות הורים מהילד בתקופת הילדות והנעורים. הנרקיס צומח לדעתו עקב הערכת יתר של הורי הילד. אוטו קרנברגטוען את ההפך. הזנחה בחוג המשפחתי היא שמייצרת את החולי הנזקק להערצת הסביבה כדי להמשיך את תופעת הנרקיס5.

נשים רבות נפגעות עקב דמימה זו במרחב התודעה הדיפוזית שלהן, (ראה על התודעה הדיפוזית בהמשך) כשהגבר יוצא למרחק ונותק הקשר הדיפוזי במרחבן הן נכנסות ללחץ נפשי ומדמיינות שנטש אותן. כהשלמה לתודעה הדיפוזית שקרסה הן עוברות למערכת יחסים סימביוטית6ודורשות מהגבר לפרוש מעשייתו ולשוב אליהן הביתה. התוצאה מערכת יחסים לקויה בין אישה וגבר שלא מאפשרת התפתחות לזוגיות תקינה. גברים שנמצאים בעמדות שדורשות מהן תודעה דיפוזית7 כגון, מטפלים, מרצים, שחקנים או רקדנים שהעובדים מול קהל והדמימה חיה במרחבם יפרשו פרישה של אדם ממרחב עשייתם כעלבון שעשוי לפגוע קשות בהתפתחותם המקצועית.

התודעה הגופנית נקשרת עם דמימת נרקיס – תופעת ה”אני” והופעת הדמות החולה ב”אני”. בטיפול משתמשים גם בתמציות לתודעה הגופנית.

דמימת נרקיס (הראי) והופעת הדמות החולה ב”אני”

“אני במזרח וליבי בסוף מערב” כתב יהודה הלוי והציג בפיוט את נבדלות ה”אני”, גופו מנפשו. נבדלות זו מככבת בדמימה הנושאת את שמו של “נרקיס” ומופיעה בגוף מאחור, באזור התחתון של השוק – בשריר הסוליה Solleus)). השריר אחראי על כפיפת כפית כף הרגל – נמצא מתחת לשריר התאומים והדמימה מופיעה בחלקו המדיאלי העליון קרוב לתחל שמונח מתחת לשריר התאומים. אזור שני להופעת הדמימה בבית השחי (משני צידי הגוף).

דמימת הנרקיס וכאבים בשריר הסוליה נקשרים גם בהפרעה הנושאת את שם הנרקיס “הפרעת אישיות נרקיסיסטית”. הפרעת הנרקיס בתחום הפרעות האישיות מאופיינת בתחושת גדלות ביחס לעצמו. אנשים אלו זקוקים להערצה ונעדרים יכולת אמפטית. הם מאד תובעניים ביחסים הבין אישיים שלהם. החוקרים מצביעים על כך שהפרעה הזאת מתפתחת בבגרות המוקדמת ויכולה לבוא לידי ביטוי בחלק מן הסימנים הבאים: תחושה מנופחת של חשיבות עצמית (למשל, מגזימים בתיאור ההישגים והכישרונות שלהם, מצפים שיכירו ביכולות המיוחדות שלהם גם אם הן אינן נתמכות בהישגים מרשימים. עיסוק יתר בפנטזיות על הצלחה לא מוגבלת, כוח, זוהר, יופי ואהבה אידיאלית. מאמינים שהם מיוחדים במינם, והם יכולים להיות בקשר רק עם אנשים אחרים שהם מיוחדים במינם ובעלי מעמד גבוה. תובעים מהסביבה הערצה מוגזמת. מנצלים את האחרים להשיג את המטרות שהם מציבים לעצמם. חסרי אמפטיה: אינם מתחברים לרגשות ולצרכים של אחרים. לעיתים קרובות הם מקנאים באחרים או חושבים שאחרים מקנאים בהם. מפגינים עמדות והתנהגות יהירים ושתלטניים8.

נפוליון וכינה אנשים נרקיסיים מראים תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית. תחושת הגדלות שלהם מתבטאת בנטייה חזקה להעריך הערכת יתר את יכולתם והישגיהם. בתוכם תחושה של מיוחדות יתר עד כדי כך שהם מזלזלים פעמים רבות ומפחיתים בערכם של מתחריהם, דבר המוביל לכשלונות, הפסדים ומועקה שיוצרת דיסוננס בין תחושת היותם גאונים וחוסר יכולתם להשיג הכרה בגאונות זו עקב זלזול בסובב אותם. עקב תחושת גדלות זו הם גם מתקשים להאזין לעצות מועילות של תומכיהם. תופעה שמוסיפה על כשלונותיהם בדרכם גם אם הם באמת מיוחדים. כשציפיותיהם המנופחות והפנטזיות שלהם על הצלחה, הכרה, עוצמה, יופי וגאונות, בשל האמונה האוחזת בהם שהם מיוחדים כל כך, לא מתחברות עם המציאות הם כועסים בכעס שמבעיר את הכבד שלהם ומסתכנים ביתר לחץ דם גבוה, בעיות שונות בתפקוד הכבד. יש והם חשים מושפלים ככינה או בנואשותם הם פונים לפנטזיה נוספת שתוקעת אותם בדרכם להצלחה היא שרק בני אדם נעלים כמותם, גאונים ויחידי סגולה מסוגלים להבין אותם בתחושה זו מים עולים מתהומות ה”אני” ומציפים את גופם.

לסיכום דמימת הנרקיס: הדמימה נקשרת אמנם בהפרעת האישיות אך יותר מכול היא מרמזת על דמות חולה שהופנמה ב”אני” ומקבלת נוכחות מועדפת על-ידי הסביבה שהוא בוחר להתעגן בה או על-ידי הוא עצמו ויותר מכך על-ידי צילו.

נרקיס שהוצל בורח מאור השמש. ככול שאורה גדול גדל גם הצל ובשל הצל הגדול שנופל תחתיו עקב נוכחותה הוא נחרד ונסוג. ה”אני” החולה, הנרקיס משתלטת על המרחב הבריא נוכח הצל ומחברת אותו עם דמויות חולות נוספות. חלקן נתפסות כנעלות ויחידות סגולה שמעצימות את נוכחות החולי שבו וחלקן מצילות ויוצרות בו חרדות ותחושת אי-סדרים.

סימביוזה. הנרקיס נזקק להערצת חבריו, הקהל הרחב כדי להעצים את כוחותיו. נוצרת מערכת יחסים תלותית, סימביוטית בינו והקהל. נרקיס סימביוטי הופך לנזקק לחולי החיצוני. החולי החיצוני נמצא ב”אתה” שמעצים את כוחותיו. הליקוי קשה לטיפול ול”פריצת דמימה” משום שבכול פעם שהדמות הבריאה מתחזקת ב”אני” ומאימת על קיום הדמות החולה על הנרקיס שהשתלט על ה”אני” נוצרת נזקקות “מטורפת” לדמות החולה החיצונית. הנרקיס דבק בגעגוע אדיר ב”איש המעלה”, בקהל ועושה הכול כדי לשוב ולהתחבר אליו. סובביו שבים אל מרחב חייו ומעצימים את נוכחות החולי הנרקיסיסטי ורק אז הוא נרגע מה”טרוף” שאחז בו. בעת צרה ירוץ אל ה”אתה” הזה, אל המעריץ כשהוא מצפה לשינוי לטובת החלק הבריא שבמרחבו אך למעשה בוחר במי שמעצים את חוליו.

התנזרות מאדם – כניגוד לתופעה זו ועל מנת להציל עצמו ממנה יש וירחק מחברת בני אדם ואז נכיר את מה שהחוקרים מכנים הפרעת אישיות אנטי חברתית (קסם אישי משולב בלוחמניות ונצלנות הזולת בעיקר לעשיית רווחים אישיים וכלכליים בתקווה להעצים את כוחותיו שקרסו), פרנואידית (אי אמון בסביבה, בחברה) או סכיזואידית (ליקוי בצורך החברתי והעדר יכולת ליצור קשרים, פרט לקשר עם בני-משפחה). במפגש עם דמות בריאה, עקב מתן הזדמנות חדשה במערכת יחסים בין-אישית, בעבודה, ה”אני” נראה כמי שאוחז בו השד, שרירי הסוליה בוערים ברגליו, חלקו השמאלי והתחתון של בית החזה כואב והוא רץ בדרך כלל חזרה אל חבריו ה”חולים” כדי שימנעו ממנו את השינוי הנחשק. לחץ הדם עולה, פניו מאדימות, הוא טובל במים המציפים את גופו ואש אוחזת במערכת הכבד שלו ובאבר הכבד עצמו.

האישה המוכה שהפילה את ילדה כדי להינצל מגבר אלים שהתעלל בה נפשית ואיים להרוג את נתח הבשר המיותר שברחמה ניצלה, אבל אכו שבה דבקה בנרקיס שבה והעלתה בה געגועים “מטורפים” אל הבחור האלים שלה. כך ה”מדונה” המעונה שהגיע לטיפולי ביקשה את הבריא אבל בכול פעם שהדמות הבריאה התחזקה בה ואימה על קיום הדמות החולה שהשתלטה עליה נוצרה אותה נזקקות “מטורפת” לדמות החולה החיצונית. מרגע שהשמש מתחילה לזרוח על הנרקיס / אכו הצל שמונח תחתיו בגין השמש המאירה מנסיג והדמות רצה אל ה”אתה” החולה, כשהיא מצפה לשינוי לטובת החלק הבריא ולמעשה בוחרת בזה שמעצים את תחלואיה.

בגיל 10 תכלול הדמימה רגש מורכב של הימצאות בו זמנית בשני מקומות ותחושות בושה. ה”אני” נראה כמי שפורש מגופו ומסרב להכיר בקיומו. גלות הגוף: הדבר דומה לאדם שמתנתק מגופו ומסרב לחוש את פעולותיו או לקבל מחמאות על יופיו או על מבנה גופו. יש ויגלה רק בשלב מאוחר שגופו כאב, נחבל והוא לא הבחין בכך. במקרה אחר יתכן ויכנס לסדרה אובססיבית של מעשי אונן ויסלק את רגשותיו ממעשיו. צורה אחרת בפער שנוצר בין הצהרת כוונותיו, מטרותיו והמעשים שעושה על-מנת לממש את הצהרת הכוונות. ה”אני” דומה לאחד שהופרד מגופו וחי בשני מרחבים בהם הגוף נמצא בגלות וכושר החשיבה אינו מתלכד עם מעשיו בגוף9.

תופעה נוספת של דמימת נרקיסוס עשיית צרכים בתחתוניו מבלי להבחין בכך, או התעלמות מהנעשה, חוסר הכרה בנעשה והעדר יכולת להודות במתרחש. יש והפחד מציף אותו ונקשר בעשיית הצרכים. במקרים אחרים ייהנה ואף יגיע לריגוש מיני עקב לבישת תחתונים מסוגים שונים ביניהם תחתונים שקשורים לבן המין השני.

פחד הנרקיסוס נקשר בידיעה חבויה כי ה”אתה” יושיע אותו מהדמות החולה ואילו ה”אני” החולה שבו יחבור דווקא אל דמותו החולה החיצונית וידבק בה על מנת שתמנע ממנו להחלים. הוא פוחד שמע ינתק ממקור הכוח המושיע אותו. פחד זה נקשר גם ב”טרוף הנשי” (ראה להלן) אבל עיקרו פחד מניתוק מכוחות החיזוק של ה”אני” הבריא. כוחות החיזוק נקשרים כידוע ב”יופי” בדוקטרינת ארוס לאפלטון (ראה במבוא).

הנרקיס מקשה גם על ההתחלה. השלב הראשון שבתהליך מתאדה עקב דמימת הנרקיס ופנטזיות על כול יכולת מצידו, גאונות ושאר סמלי ה”נפוליון”. קושי ביזמות נקשר בתקיעות הנמצאת בקוטבה השלילי של הפנטזיה. קושי זה גדל ככול שהפנטזיה נקשרת בתחושת גדלות והאדם מוצא עצמו עומד בצומת ולא מצליח לצאת ממנה. הטלת ספק ביכולת ה”אני” נאלצת לצאת לעולם עד מהרה, בשל היותה בקוטב התחתון של תחושת הגדלות “נפוליון – או כינה”. ככול שהוא תקוע יותר זמן בצומת גדלה תחושת ההשפלה והספק ביכולתו, תחושה שלנרקיס קשה מאוד לחיות עמה שהרי הוא נזקק להערצת הסביבה.

השלב ההתחלתי אמור להביא לידי מימוש את הצהרת כוונותיו. לאחר שארגן את כול הנחוץ ליציאה לדרכו תחת כותרת הצהרת כוונותיו, מתחיל השלב הראשון והצעדים ההתחלתיים של דרכו, שלב זה קורס ונעלם תחת עול הפנטזיה. הוא צועד בצעדיו הראשונים ומסרב להאמין שטרם הושגה הצהרת כוונותיו, הגם שבשכלו הוא יודע שדרושים לשם כך בודאי עוד שלוש שנים והוא התחיל לצעוד רק בבקר והשעה רק 11 לפנות הצהרים.

הספק המקנן ותחושת הנחיתות ממהרת ובאה. הדיסוננס קם עליו, הוא מתמלא כאבי ראש, מחשבות איומות גם סחרחורת. הדיסוננס הקוגניטיבי ממלא את ראשו ובעקבותיו קמה התנגשות בין המטרה הנעלה והדימוי העצמי שקורס נוכח העדר יזמות להשגתה ומצב תקוע הטונאל המגונן נהרס, חיות המשמר שבנפש נוטשות (ראה להלן, “הטונאל”) והחיה הרעה חודרת אל מרחביו ועושה בו שמות “הטונאל”, או הפסיכולוגיה של תושבי מכסיקו הקדומה).

הנרקיס היפה חיי בביצה, איכות הביצה מזעזעת: דיסוננס, סחרחורות, כאבי ראש, הצפה של מים בגוף, מים בברכים, בריאות, בצקת, כבד לוהט, לחץ דם משתולל עולה ויורד, כאבים בצד שמאל תחתון של בית החזה ובתחתית הרגלים מאחור – בשרירי הסוליה ובעיות תזונה. – הדמות החולה, הנרקיס משתלטת על ה”אני” ומנהלת את חייו.

הנרקיס של גיל 10 נולד יחד עימו הקושי. סיבוך אדיר של תשוקה להיות נערץ, תחושת גדלות וחיים בבוץ תובעני. תקיעות שמקשה כבר בגיל 10 להתנהל בפועל במרחב האסטרטגי. “אני כאן והמטרה, התוכניות לביצוע, שם” קושי אדיר לצאת מהבוץ וללכת הלאה אל ההצלחה המיוחלת, הצלחה העומדת בקנה אחד עם הטונאל שלו עם חזונו ורצונותיו. הכול קורס למען רגעי האדרת שמו ושימור דמימה הנושאת את שמו של הפרח היפה – בגיל 10: הנרקיס.

הופעת הדמות החולה ב”אני” – ה”אני” מפתח מרחב חולה, צל מקביל ל”אני” הבריא במרחבו. את הבריא הוא דוחה מעליו ומתעבו. בה בעת הוא מתאהב במרחב החולה שיצר ומטפח אותו. מהלך זה ניכר ומשתקף בגוף בהצפתו במים. המים מופיעים בצורות שונות החל מבצקת בחלקי גוף וכלה בהצפת חלל הבטן כולה. מים עולים בתוכו ויכולים להביא לטביעתו גם למותו.

מזון בריא – בין המאכלים שמסייעים לאדם לייבש את הבוץ הגופני שנוצר הוא האספרגוס10. מבחינה תזונתית יש להימנע ממזון מתובל, מוצרי חלב (פרט ליוגורט מחלב עיזים) ואלכוהול שמרחיבים את נושא המים בגוף כמו גם סוכר וקפאין שבנוסף גורמים לחרדה ומתח. ולהרבות באכילת ירקות הירוקים. הירקות הירוקים מכילים כלורופיל, המצוי בכול צמח ירוק הוא נוגד חמצון עוצמתי לאדם. כדי שה”ירוק” יסייע לנו יש לצרוך כ 500 – 900 גר’ צמחים ירוקים מדי יום. ה”ירוק” מגביר את חיוניות הגוף והרגשות ומסייע לאספרגוס בתהליך הייבוש של נושא המים והדמות החולה שפלשה ל”אני”11.

גורלו של אחד מחולי הסרטן שנכנסו לתהליך שיקום באחת מהקליניקות שלי בשנת 2005 היה ביצה שהתאימה יותר ל”נרקיס” מלאדם מבריא. הצפה של מים שבה וחזרה בחלל הבטן של מטופל זה. בכול פעם ש”ברח” ה”אני” המדובר, מהטיפול ויצא לחופשת התרעננות בחו”ל, שב אלי דרך “ניקוז” ביצת המים שעלתה בחלל בטנו כשהניקוז התבצע בבית החולים. 8 ליטרים מים הוצאו ממנו בפעם הראשונה. בדומה לאישה המוכה שהוזכרה לעיל כמי שהפילה את ילדה כדי להינצל מגבר אלים והנרקיס שבה בער בה והעלה בה געגועים “מטורפים” לשוב ולחבור אליו. כך גם במקרה זה התאהבותו של ה”אני” החולה בחולי קמה וערערה על הדמות המבריאה בעקבות הטיפול. האדם שהגיע לטיפולי ביקש בעומק נשמתו את הבריא אבל הקרב הגדול התנהל למעשה מאחורי הקלעים של אישיותו ובכול פעם שהדמות הבריאה הלכה והתחזקה נוצרה שוב אותה נזקקות “מטורפת” לדמות החולה החיצונית, זו שאליה התחבר בלהט תשוקתו לצאת לחופשה נוספת מחוץ לגבולות הארץ. היה כאן להט לחופשה לא סירוב להחלים אך בפועל בכול פעם שהחל המטופל להרגיש טוב. שב ויצא לשבועיים מהטיפול, בניגוד להמלצתי, ל”חופשה” הנחשקת. דבר שהקשה עד מאוד על מהלך העבודה וגרם לטביעתו בביצה האהובה כול כך על נרקיס. נושא שישוב ויככב ב”תודעה השלילית” המביאה אדם הנגמל מתזונה לקויה לשוב אל סורו בכול פעם שמבצבצת הדמות הבריאה בצורה כה יפה של חיטובי גופו והורדת לחץ דם, או הסתלקותו של עודף כולסטרול.

לטיפול בדמימת הנרקיס, כבכול דמימה אחרת נחוץ זיהוי יסודי וברור ביחס לתהליך התפתחות הדמימה ב”אני” ולמיונה המדויק. על-מנת לברר אם הדמימה של הנרקיס החלה בגיל 4 חודשים, בגיל שנה וחצי או בגיל מאוחר יותר למשל גיל 10 שנים שהוזכר לעיל, יש להתבונן בהליכה. ליקוי וכשל בהליכה על רגל שמאל ילמד על הופעת נרקיס בגיל שנה וחצי. לגבי גיל 4 חודשים יש לברר אם בהליכה הגב התחתון משתתף ונע בתנועת בורג, ספיראלה כך שהחגורה של הכתפיים מופנית אל הרגל הפוסעת קדימה. הליכה על קצות האצבעות דומה שהאדם מרחף ולא מניח את העקב על הרצפה תוביל אותנו לחשוב שהדמימה התרחשה בגיל 10 שנים. ההצפה של המים איננה משאירה ספקות. היא נקשרת בגילאות המוקדמת ביותר. הצפה של מים: ביצה מובילה אל גיל 4 חודשים. מדובר בדמימה ראשונית קשה ואכזרית. ואכן המטופל שטבע בביצה והוזכר למעלה נולד לאם מניפולטיבית ואגוצנטרית במידה אכזרית ביותר. מיד לאחר שילדה האם תינוק מת שבה ונכנסה להיריון. משנולד ידידנו הנופש וטובע במימיו, אחזה בו בדמעות שלא התייבשו וקוננה על אחיו המת. “חבל שאתה באתה לעולם ולא זה שמת לי” אמרה. בנוהגה זה המשיכה לאורך כול שנות חייו הראשונות. התולדה: רגשות אשם בעוצמה שהיה קשה להוריד את עוצמתם, אמאה (Amaeh הביקורת המבזה ששבה ונתחה כלפיו מאימו הביאה אותו להתאהב אהבה אנושה ועוצמתית בדמותה האגוצנטרית, שלא הבחינה בצרכיו גם לרגע, והייתה לו כוח מנצל שהגיח ובלע את משאלות ליבו להיות אדם חופשי ועצמאי.), נרקיס שנקשר בליקויי תזונה קשים ובסירוב להחלים, כלל הפעם גם תודעה שלילית שהתפתחה שם בעוצמה וסרטן שפגע כמעט בכול האברים הפנימיים: טחול, מעי גס, כבד12. פגיעה בכבד נקשרת בעלבון ואבדן ייחודיותו. מיוחדותו הייתה רבה גם רעיונותיו מקוריים כולם נבלעו בתוך מלל וקשקשת גם בעשייה רבה שהלכה ומחקה הכול תוך שהיא מבליטה ביטויי מיוחדות שבלונית, אקדמית, ציטוטים של דברי חוכמה שנשאבו ממאמרים רבים שנקראו וסדנאות בהם השתתף. שבלוניות זו קמה להסתיר את המיוחד והעמוק שזכיתי לפגוש במהלך עבודתנו המשותפת. ככול שהלכה המחלה והחריפה הלכו ונוספו פגישות עבודה, משהושגה התקדמות והמעבדה הרפואית הראתה סימני נסיגה של המחלה, נעלם הלקוח שלי ויצא לאיזה מסע בחו”ל עם חבריו. ממסעו השני שב כאמור כשגופו מלא מים. 8 ליטר מים הוציאו מגופו בפעם הראשונה, מספר רב יותר של ליטרים של מים הוצאו בפעם השנייה. לבסוף טבע במימיו.

סירוב להחלים, תודעה שלילית, סרטן שפגע כמעט בכול האברים הפנימיים: טחול, מעי גס, כבד ונטייה מופרזת לביטוי מיוחדות שבלונית שבאה להצל על מיוחדות עמוקה וקיימת במעמקי נפשו13.

122. נרקיס – Narcissus tazetta – primrose peerless מכונה גם בשמו העממי – Bunch-flowered narcissus ושם המשפחה הלטיני הוא – AMARYLLIDACEAE תמצית מפרחי הנרקיס המצוי14 לנשים מעל גיל 30, לגברים בגיל 45 – 50 ולבני-נוער בגיל 15 – 20 (נערים ונערות) מסייעת במצבים בהם האדם חש תקיעות, עניינים שאינם זורמים על-פי תוכניותיו ויוזמותיו, אדם שנכנס לצומת ולא מבחין בכיוון שעליו לפנות בו, לא מבחין היכן המשך התפתחות קו הרצון שלו, כשאדם חש שאיננו ממוקד, לטיפוס שנמצא אדיש לסובבים אותו, משועמם ושכוח הרצון קורס במרחבו.

התמצית מסייעת ומעודדת את חוסנו של הגוף, כוחות ההישרדות של הגוף ולפיתוח תודעה גופנית. התמצית מלמדת את ה”אני” להשתחרר ממצב פסיבי ולפעול על-פי רצונו. לאדם ש”שום דבר לא זז ולא מתרחש” אצלו, התמצית יעילה במצבים של חולשה גופנית עקב מאמץ רב שלא נושא פירות או שפירותיו קטנים ומאכזבים לאור המאמץ האדיר שהשקיעו להשגתם – הגוף אחראי על חיזוק פעולת החושים, הראיה הפרספקטיבית, כושר הריכוז – עלבון הגוף גורם לקריסתו ולהעדר מיקוד בפעולתו. התמצית מסייעת לכבוד הגוף, לצאת מהצומת מעודדת את חוסנו של הגוף ויזמות באופן כללי. התמצית מלמדת את ה”אני” להשתחרר ממצב פסיבי.

תפקידו של הנרקיס בהתפתחות ה”אני” רחבה, הוא מאפשר צמיחה של הייחודיות, פיתוח של התודעה הדיפוזית. הנרקיס מרחיב את כוח האם, מטפח קשר עם האב. הנרקיס מעצים את אהבת ה”אני” לחברה ולסביבה התומכת בכשריו ובכישרונותיו. הנרקיס מעצב שטח מחייה פרטי ומונע מה”אתה” לפלוש אל כישוריו ואל כישרונותיו או לטמא אותם ברעיונותיו ובתביעות הלקוחות מביצת חייו. בנוסף הנרקיס נקשר בפיתוח השכל המקורי.

הנרקיס נקשר בייחודיות ה”אני”

תחילתה של הייחודיות מופיעה ב”אני” בגיל 16 חודשים, כאשר ההרגל מופר לראשונה וה”אני” מגלה סטיות מההרגל. סטיות אלו מסמלות את דרכיו אל המיוחד שבו ואת יציאת המרחב הייחודי לעולם.

מבחינת הייחודיות לא כל חריגה מהנורמות היא בחזקת זריקת אחריות, עברה או פשע ובכל זאת נכננה סטייה. סטייתו מההרגל נקשרת בסטיות שכן מלמדות על ייחודיותו של ה”אני”. “אני” זה לוקח אחריות יתר על כתפיו והולך אחריה. בקשר לנושא הסטייה ראוי לציין כי יש סטיות שמלמדות על קונפורמיות או על העברת אחריות לגורם חיצוני. תלוי במתבונן בסטייה ובזמינות ההזדמנויות לסטייה. פילוסוף או אמן גדול שעה שהם מתבוננים בתהליכי ההתפתחות הייחודית יראו בה גאוניות אבל הסוטה או הקונפורמיסט ימצאו כאן טרוף. הנרקיס הוא טרוף או גאונות, נצלנות של סובביו והתשתם או תרומה של כישרון וכישורים מיוחדים לחברה .

הסטייה מהרגיל, ייחודיותו של ה”אני” מופיעה גם באגדות ובמיתוסים שונים ב”Lion-Lark” חפצה נערה אסקימוסית בבעל מיוחד ב Lion-Lark. לשאלת אביהן של שלוש נערות היוצא למסע ומבקש להביאן דבר מה ממסעו שתי נערות מבקשות תכשיטים אבל המיוחדת מבין השלוש מבקשת Lion-Lark, המתברר כבעל חיים חתן, מעין רוח של חתן עמו היא מוצאת אושר רב לאחר תלאות קשות. באגדת ה”אישה שהפכה לעכביש” הסטייה ביחסה של נערה לגברים מחזירה אותנו לסיפורה של אכו ב”נרקיס”. הנערה מתעבת גברים ומסרבת להינשא להם, אביה מביא גברים שונים הביתה ואת כולם היא דוחה בזה אחר זה, לבסוף היא מתאהבת ב”ראש” ללא גוף. יום אחד שעה שיצאה לשוטט במישורים הרחבים, שעליהם היו פזורות גבעות נמוכות, קפץ לפתע מתוך האדמה ראש ללא גוף. פניו היו פני גבר יפה תואר שאמר לה: “אינך רוצה בעל, אך באתי לקחת אותך, ועלייך לדעת שמוצאי מגזע עצום ורב עוצמה”. לאחר שאספה אותו לביתה והסתגרה מספר ימים עמו במיטתה כשהאושר מציף אותה נכנס אביה לחדר (בהעדרה מהבית) הרים את הסמיכה ומשגילה את הראש נעץ בו שיפוד בשר וזרק אותו אל ערמת אשפה כשהשיפוד תקוע בעינו. הראש התגלגל עד לים. הנערה רצה אחריו. חיית הקסם (למינג לבן) הנופלת מהשמים פתחה בפניה את הים והנערה צעדה עד לב הים. בלב הים הייתה בקתה ובתוכה שכב צעיר יפה תואר שזה עתה איבד את עינו. “אני פה” קראה אליו הנערה, אבל הצעיר סרב לצאת לקראתה. ביגונה המשיכה ועלתה בדרך המובילה אל הירח. שם נתקלה ברוחו הרעה של הירח. הירח רדף אחריה בתאווה רבה וככל שתאוותו גדלה כך הלך והתמעט. בסופו של דבר הנערה הנחשקת ניצלה ממנו הודות לשלוש זקנות טובות. משהתבוננה הנערה למטה וראתה את אנשי עירה מתפללים לירח ומבקשים ממנו סיוע במהלך הציד חפצה לשוב לקרקע. הנשים הזקנות שהצילו אותן בביתן הקטן הכינו לה חבל לרדת בו לקרקע והזקנה שבין השלוש אמרה: “עלייך לעצום את עינייך ולהניח לעצמך ליפול. ברגע שתגעי בקרקע עלייך לפקוח מייד את עינייך ולא תהפכי לעכביש”. הנערה הידקה את קצה החבל חזק בשמים, לפתע חשו רגליה באדמה. הירידה הייתה מהירה משחשבה והיא לא הספיקה לפתוח את עיניה. כול העכבישים בעולם נולדו ממנה. סיפורה של הנערה המסרבת לקבל את תכתיב חיי השבט נגמר בכי רע. הפרת הטאבו, או המשאלה לדבר מיוחד כלשהו זוכה פעמים רבות להערכה שלילית, לביקורת מבזה ומובילה לסוף קטלני. לו פתחה הנערה עיניה בזמן הייתה בודאי כוהנת קדושה בקרב האסקימוסים, אישה המספרת על החוויות שעברה על הירח. הייחודיות מוצגת כאן כטעות שיש להיזהר ממנה. יחד עם זאת דווקא “אשת העכביש” היא זו שבה חשק הירח והיא על-פי הסיפור שגרמה לו להתמעט.

פגיעה בייחודיות, כניסה להרגלים שאין מהם סטייה נקשרים גם בעודף אמביציה וחיים בדינאמיקה בלתי פוסקת. חיי אמביציה והישגיות מעצימים את מערכת אבר הכבד על-פי התיאוריה של חמשת המהלכים. העצמת האנרגיה של הכבד יוצרת כבד מורחב אנרגטית. “כבד מורחב” פונה נגד המים, כלומר נגד אבר הכליות, פוגע בתפקודן וכשהן נפגעות עולה לחץ הדם. כך מקשרת תורת חמשת המהלכים, חיי סטרס (העצמת הכבד), דמימת הנרקיס ולחץ דם גבוה (הורקת הכליות).

פגיעה בכבד נקשרת בעלבון ואבדן ייחודיותו של אדם גם בנטייה מופרזת לביטוי מיוחדות נלמדת ושאיננה קיימת בפועל באישיותו15.

טיפול בנרקיס

לטיפול בדמימת הנרקיס, כבכול דמימה אחרת נחוץ זיהוי יסודי וברור ביחס לתהליך התפתחות הדמימה ב”אני” ולמיונה המדויק. על-מנת לברר אם הדמימה של הנרקיס החלה בגיל 4 חודשים, בגיל שנה וחצי או בגיל מאוחר יותר למשל גיל 10 שנים שהוזכר לעיל, יש להתבונן בהליכה. ליקוי וכשל בהליכה על רגל שמאל ילמד על הופעת נרקיס בגיל שנה וחצי. לגבי גיל 4 חודשים יש לברר אם בהליכה הגב התחתון משתתף ונע בתנועת בורג, ספירלה כך שהחגורה של הכתפיים מופנית אל הרגל הפוסעת קדימה. הליכה על קצות האצבעות דומה שהאדם מרחף ולא מניח את העקב על הרצפה תוביל אותנו לחשוב שהדמימה התרחשה בגיל 10 שנים. ההצפה של המים איננה משאירה ספקות. היא נקשרת בגילאות המוקדמת ביותר. הצפה של מים: ביצה מובילה אל גיל 4 חודשים. מדובר בדמימה ראשונית קשה ואכזרית.

הטיפול מתרכז בהשבת מיוחדותו ואמונתו במיוחד שבו. בהוצאת המיוחדות לאור העולם. בטיהור שטח מחייתו, בשמירה על מרחב פרטי בפני פולשים, בלחיצות ובהכוונתו אל דמויות בריאות המטפחות את כישרונותיו ולא את מחלתו לאהדה והערצת סביבתו. אחד המשפטים השגורים בטיפול בנרקיס הוא “מי שמחפש מחיאות כפיים, לא מוכר תמונות, ספרי שירה או סופר כסף רב בסוף ההופעה”.

הטיפול התזונתי נוקשה ומיועד להורדת לחץ הדם הגבוה. האדם נחשף לתמצית פרחי הנרקיס ונדרש לארגון תזונתי קפדני: אורז בסמתי אורגאני ומש (כוס אורז על חצי כוס מש), הימנעות מכול הלבנים: חלב (פרט ליוגורט עיזים וכבשים), חיטה, קמח לבן, סוכר ומלח. בחודש הראשון נאסר עליו בשר, דגים אגוזים וירקות ממשפחת הסולנים. לאחר חודש מוסיף פעם בשבוע בשר ודג ומספר מצומצם של פירות (לא יותר משלושה ביום) וקצת גרעיני חמניות. אין ביצים, אין תפוחי אדמה, אין אגוזים או פירות טרופיים ועיקר המזון אורז עם מש, טחינה וירקות ירוקים כולל בצל, סלק, כרובית, שעועית ירוקה, לפת, חסה, סלרי, אספרגוס, שום ומעט בטטות. מדי פעם בשל המיוחדות מותר לסטות אבל ממש מעט. לאחר כול סטייה נדרש למדוד לחץ דם ולבדוק שנותר מאוזן מבחינת לחץ הדם 120 / 80.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *