הביקורת המבזה ואי-אלימות

ילד שנחשף לביקורת מבזה בבית הוריו ומשחק שח עם ילד אחר, המזיז חייל שלא בתורו, הוא מפרש את הצעד מתוך ראיה פרספקטיבית צרה, כרמאות, בלי לעצור ולשקול אם הייתה כאן טעות. הנחשף לביקורת מבזה בילדותו מניח מראש שלפניו איום, רוע לב, כוונת זדון ותגובתו עוינות אוטומטית. הרחבת הראיה הפרספקטיבית הכרחית לבעל דמימת הביקורת המבזה. הרחבת “שדה הראיה” המחשבתית משלבת מחשבה צלולה, “שכל ישר” ואמפטיה כלפי ה”אתה”. ככול שבראיה הפרספקטיבית מתרחבת הולכת ומפתחת בילדים שעברו תחת מכבש הביקורת, יכולת לברר היבטים חריגים במציאות הסובבת אותם, להתמקד בעת מצוקה באינטרסים שלהם ולחמוק מתוקפנות אוטומטית כלפי ה”אתה”. במקום לתקוף ילד ששגה או להטיח בו אשמות, צעקות ומכות הילד המאופק יחפש מידע נוסף וישאל את חברו אם שם לב שטרם הגיע תורו לפעול. אחר יתבדח על חוסר תשומת לב חברו2.

הורות שמפתחת ראיה פרספקטיבית היא הורות שמאפשרת ל”אני” ל”אלף את עצמו”, להתאפק כשצריך. הורות זו מפתחת דיאלוג לא-אלים וראיה פרספקטיבית. הורות מאפשרת כזו היא הורות שמכבדת את חוקי ההתנהגות שמציבה בפני הילד באופן עקיב, מפתחת בילד ערנות והכרה במצבים רגשיים תוקפניים ויצירת חלופות להתנהגות אלימה.

ילדים שנחשפו להורות מאפשרת, ועקיבה נמצאו במחקרים, כי ברגעים בהם נדרש מהם איפוק, יותרת הכליה מקבלת הוראה להפריש קטכולאמינים, המפעילים את מנגנון ההישרדות: “הילחם או ברח”. חלקם הנפשי המכונה במשנת אפלטון “רכב” קברניט הנשמה שבנפשם פועל ומאפשר להם למיין בין אפשרויות רעות לאינטרסים שלהם לכאלו שהם טובות גם לאינטרסים שלהם לטווח רחוק. בעזרת הקטכולאמינים הם שולטים במצב ורואים אותו בראיה פרספקטיבית רחבה. עקב כך הם נותרים מאופקים ובמקום להכות, לתקוע סכין, לבקר בביקורת מבזה את האחר או להיסגר בתוך עצמם, הם בוחרים לפעול על-פי האינטרסים שלהם.

ג’ון גוטמן, מאוניברסיטת וושינגטון עסק במחקריו בנושא השפעות והערכתן על גידול ילדים. גוטמן חקר את המעגל המרכזי שנקשר בהפרשת קטכולאמינים. מעגל זה הולך ומתעצב לאורך הילדות המוקדמת וה”עצב התועה” (vagus nerve) במרכזו. לעצב התועה תפקיד ב”אילוף האני” במערך האיפוק. הוא שמווסת את הלב וחלקים אחרים של הגוף מצד אחד ושולח מהקצה האחר אותות מיותרת הכליה לבלוטת השקד (הממונה על הרגשות במוח הרגשי) מצד שני. העצב התועה דוחק ביותרת הכליה להפריש קטכולאמינים, המפעילים את מנגנון ההישרדות: “הילחם או ברח” על-פי דרישת המציאות.

הצוות של גוטמן גילה כי הורות נבונה במישור הרגשי מולידה יכולת התמקדות טובה כושר איפוק ו”אילוף” תקין של ה”אני” ובמקביל גם הטבה בתפקודו של העצב התועה. הורים שמדברים אל ילדיהם על הרגשותיהם ועל הדרכים להבינן, לא להיות תוקפניים כלפיהם, ביקורתיים או חורצי דין מפתחים בהם דיאלוג-לא אלים (ראה להלן,) וכן את נושא האיפוק “אילוף האני” והרחבת הראיה הפרספקטיבית. לא די בהגבלת ה”אני” ומתן אפשרות להתענג על אמירת ‘לא’, נחוץ לפתח חלופות למצבי לחץ בעזרת ה”שכל הישר”.

ג’ון לוכמן (Lochman) מאוניברסיטת דיוק מצא בעזרת תרגול ב”שליטה בכעס” ליצר בקרב נערים “עושי צרות” מינון נכון של הגבלות ועל-פי תוצאות מחקריו נראה כי סייע בגיל ההתבגרות לנערים אלו להשלים את התפתחותו התקינה של ה”אני” ולהשתלט על “סוס הפרא” שבנפשם. לוכמן מצא שהנערים מאוכזבים מהמהירות שבה הם מאבדים את עשתונותיהם ולכן היו נוחים ללמוד לשלוט ב”אני” הפרוע שלהם. הנערים למדו להסתלק מהאירוע המסעיר, לספור עד עשר בטרם ירימו ידם. לוכמן יצר סדנה בה הנערים תרגלו חלופות עליה לאוטובוס וחבריהם שישבו באוטובוס היו מגדפים אותם. לאחר מכן הם החליפו תפקידים. במקום להכות את המגדפים הם העדיפו במהלך הסדנה לספור עד עשר. לוכמן עקב שלוש שנים אחרי תום הסדנה שלו אחר הנערים ואכן, בוגרי התוכנית הפעילו את ה”רכב” (איפוק ושכל ישר, שיקול דעת הלוקח בחשבון מרחב גדול של פרמטרים וכדאיות) שבנפשם יותר בגיל ההתבגרות משאר הנערים.

אכן, אפשר לתקן את ה”אני” ולפרוץ את דמימותיו בכול שלב משלבי החיים.

הורה שממשיג התנהגות נורמטיבית ב”אני” כסוטה ומבקר אותה, למשל, כש”תופש” אותו נעזר במחברת של חברו לכיתה, לשעורי הבית ומבקר אותו על כך בביקורת מבזה, הוא מרחיב בביקורתו את המרחב הסוטה3 ב”אני” ומחליש את המרחב הלומד כהלכה.

YT שאביו היה מבקר את דרך הכנת שיעורי הבית שלו פתח מרחב של חוסר אונים, שמחק חלק גדול מאישיותו כתלמיד בית ספר. YT חדל להכין שיעורי בית, התדרדר בלימודיו, היה לילד חסר ריכוז ואלים בבית ספרו. תחילה YT חדל מהכנת שיעורי הבית והעתיק את החומר הנדרש בהפסקה שלפני השיעור, אבל, בהמשך החל דורש מתלמידים אחרים לעשות למענו את שיעורי הבית ולהביאם מוכנים עבורו לבית-הספר. אלי הוא הגיע כשפרץ לחדר המחשבים של בית-ספרו והשתין עליהם.

DI העדיף להתבודד, הייתה לו נטייה להיאלם במהלך ההפסקה מחבריו לכיתה, אלי הוא הגיע לאחר שבנסיעה עם הוריו לאירופה נאלם לבני המשפחה למשך חצי יום וסירב לספר היכן היה. במהלך עבודתנו נפגשנו עד מהרה עם מוטיב הביקורת המבזה. תגובותיו של DI נאחזו בקוטב השני של תגובות YT. בעוד YT הלך אחר תגובת ההתקף של מנגנון ההישרדות: “התקף או ברח”. DI בחר בסופו של המשפט “התקף או ברח”, ב”ברח”.

חוסר האונים והיעדר מוטיבציה גם היתקעות אובדן כושר ההתמדה והיכולת להתאמץ כולם נקשרים בתופעה הכוללת של חוסר אונים שמקורו בהיבלעות ה”אני” על-ידי מערכת פטריארכאלית ודמות כוחנית.

במעגל הדמימה מופיעה בתחנה הראשונה ביקורת מבזה, ה”אני” נכנס לתגובת הילחם או ברח והוא בדרך כלל ניסגר בתוך עצמו, מאבד את המוטיבציה שלו, חדל להתאמץ, מפסיק לפעול ונכנס לחוסר האונים. מעגל ההתקף מעביר אותו במסלול שונה מן הביקורת המבזה הוא עובר להתקפה, זעם שיוצר הסלמה ופעילות נמרצת נטולת מכנה משותף, אלימות: פול גז בניוטרל. תגובתו האלימה כוללת ביקורת מבזה כלפי ה”אתה” גופו, מחשבותיו, רגשותיו או מעשיו.

ביקורת מבזה ————————- חוסר אונים

חוסר אונים, היעדר מוטיבציה גם היתקעות, אובדן כושר ההתמדה והיכולת להתאמץ מופיעים במיתוס הבליעה העברי העתיק המספר על יונה הנביא והלוויתן. הלוויתן בולע את יונה שנמצא במצב של חוסר אונים. הביקורת הנוזפת מופיעה אמנם רק בסופו של המיתוס’ אבל גם אם היא משמשת כאן זרז הכרחי לתחושת ההיבלעות שסיומה ב”חוסר האונים”, היא חלק מהמהלך שהמיתוס העברי הקדום “יונה והלוויתן” מציגים.

פעילות נמרצת חוסר אונים

פעילות נמרצת נמצאת, כאמור לעיל, בציידו האחר של מסלול חוסר האונים – פעילות נמרצת. הפעלתנות המוגזמת מופיעה במיתוס העברי “יונה הנביא והלוויתן” בשפע. יונה הנביא בונה סירה מארגן צוות, הכול נכון למסע בים. חוסר האונים, תחושת אובדן שליטה וחוסר ישע, מתחילים להתרחש בלב ים. סערה פוקדת את הסירה והכול פרט ליונה שהלך לישון בבטן האוניה, מתפללים לאלוהיהם ואין מושיע. בסופו של דבר יונה הנביא נבלע על-ידי הלוויתן וחוסר האונים מגיע אל שיאו. בבטן הדג הנביא מתחיל להיפתח למהלך פילוסופי המושיע אותו מחוסר האונים ויוצר בו כפי שיוצר במיתוס אחר, “פינוקיו” (גם הוא נבלע על-ידי הלוויתן) שינוי המביא לישועה המיוחלת. יונה הנביא לוקח אחריות על מעשיו. הוא משלב בין הצהרות כוונותיו ומעשיו ויוצא אל דרך חדשה שמובילה אותו אל חיים חדשים. כמותו פינוקיו, עובר שינוי, ממצב של חוסר אונים ועשייה נטולת אחריות עובר “ילד הבובה על חוטים”, אל חיים בהם המוטיבציה, המאמץ וההתמד מובילים. המעבר מחיי בובה אל החיים של ה”ילד האמיתי” כוללים קשר עמוק בגורל חיי האדם, המשחררים אותו ממצב הבובה על חוטים בו היה קודם לשינוי.

צורה נוספת של היבלעות נקשרת בפרדיגמה מעכבת4 – דעות קדומות והמשגות שקריות. דעות קדומות ומושגים שקריים או פרדיגמה מעכבת המושרשים בילדות כמעט שלא ניתנים למחיקה באדם הבוגר. הם הופכים לקיבעון מחשבתי ואקט אלים כנגד כל מי שינסה להפר אותן. סיפורם של חמשת הקופים בכלוב ממחיש את נושא הדעות הקדומות.

במרכז כלוב ובו חמישה קופים הציבו מדענים סולם ובראשו ערימת בננות. כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים שפכו מים קרים על כול ארבעת הקופים שנשארו בתחתית הסולם – על הקרקע. לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו שאר הקופים או מונעים את עלייתו לסולם באלימות.

במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות המונחות בראשו.

בשלב השני החליפו המדענים בהדרגה את הקופים. תחילה הוחלף קוף אחד. הדבר הראשון שהוא נסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע ממנו בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו. לאחר מספר ניסיונות כואבים הפסיק הקוף המצטרף לחבורה לנסות לעלות על הסולם.

הוחלף קוף שני אשר נסה לעלות על הסולם כקודמו. דבר שנמנע ממנו אלא שהפעם השתתף בהכאות גם הקוף הראשון שהוחלף בהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.

בקלוב היו עתה חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים כולם המשיכו להכות בכל קוף חדש שנסה להגיע אל הבננות.

אם היה ניתן לשאול אותם למה הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית הייתה:
´לא יודע ככה זה היה מעולם…´5.

אנשים זוכרים ללא קושי מקרים שפוגשים בחייהם או נתקלים בהם בתקשורת התומכים בדעות הקדומות שלהם ונוטים לבטל מקרים המטילים בהם ספק.

בתחילת האינתיפאדה השנייה ב 8 ליולי שנת 2000 נסעתי עם מכוניתי ומחשב בו העותק הראשון של ספר זה לרמאללה. הכניסה לרמאללה הייתה חופשית באותם ימים. טרם נפתחו האירועים האלימים בין ישראל והפלסטינאים שכונו “האינתיפאדה השנייה”. שלושה ימים לפני תחילת האלימות הייתי כאמור ברמאללה. בדרכי הביתה שגיתי בדרך ועצרתי לבקש הדרכה מאנשים שעמדו בתחנת אוטובוס. שלוש פעמים עצרתי וביקשתי הכוונה. בשלישית מצאתי עצמי בתוך חוויה אלימה ביותר. דלתות מכוניתי נפתחו בבת אחת. שני אנשים נכנסו לאחור, אחד ישב לצידי, אדם רביעי משך אותי החוצה מתא הנהג והחמישי לפט אותי מאחור. האדם ששאב אותי מהמכונית הכה בי מכות נמרצות ששברו לי את הלסת כשזה אוחז בי. לפתע המכונית החלה נוסעת. נותרתי מאחור והאיש האוחז בי דחף אותי לכביש ונימלט בין הבתים.

כעבור דקה, בשעה 20:30 לערך ניגשו אלי שלושה בחורים צעירים וסייעו לי לקום. אחד מהם הציע לקחת אותי עד למחסום ואחר הסביר שהזמין, אמבולנס האמור לחכות לי ליד אותו מחסום שהם מציעים לי להתפנות אליו.

הגעתי לבית החולים כחצי שעה לאחר מכן, ודיווחתי על המקרה לכוחות הביטחון, לרופאים ולאריאלה שנהב זאבי ידידתי שהגיעה במהירות אדירה לחדר המיון בהר הצופים מביתה.

פרט לשיחתי עם אריאלה כול האנשים הוסיפו הערות בגנות הערבים וקיללו את התוקפים. נזכרתי באימרתו של אלברט אינשטיין ” קל הרבה יותר לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה” לא היה גם אחד מהם שהיה נכון לותר על דעותיו הגזעניות ולשמוע את הערותיי לגבי שלושת האנשים שהצילו למעשה את חיי גם הם ערבים.

“בשלב מאוחר יותר בחיים, אתה עשוי לרצות לשנות את דעותיך הקדומות, אבל הרבה יותר קל לשנות את האמונות האינטלקטואליות שלך מאשר את רגשותיך העמוקים. כך, למשל, רבים מתושבי דרום ארצות-הברית הודו בפני כי למרות שבתודעתם שוב אין דעות קדומות כלפי שחורים, עדיין הם חשים בחילה כשהם לוחצים יד של אדם שחור. התחושות הללו הן שרידים ממה שלמדו במשפחותיהם, בילדותם.6

המאמנת האישית שלי אריאלה שנהב זאבי אומרת שישנן דעות קדומות או פרדיגמות שמטרתן להעצים ויש לשקול בבואנו לפרק דעות קדומות אם יש באחיזה בהן רווחים כגון זריקת אחריות או הפסדים שהמשך האחיזה בהן מביא לאי עשייה ותקיעות. בין הדעות הקדומות שאנשים אוחזים שכיחות האמירות: “אין לי זמן”, “אין לי כוח” ו”אין לי כסף”. זאבי מסבירה כי שאלות כגון האם הפרדיגמה עדין מועילה לי ? האם כל מה שעזר לי בעבר יעזור לי גם בעתיד ? או מהם הפרדיגמות שאנשים מצליחים אוחזים בהן? ובמה שונות האמונות שלהם מהדעות הקדומות שלי ?

זאבי מבדילה בין דעות קדומות מועילות ומחבלות ואומרת שבבואנו לפרק דעות קדומות עלינו לשאול

מתי פרדיגמה/הנחת יסוד/דעה קדומה מסייעת לנו ואל לנו לשנותה, ומתי היא מחבלת באינטרסים שלנו או בהתקדמות שלנו לקראת היעד שהצבנו לפנינו?

סטיבן קובי7 מסביר שמקור המילה ביוונית. פרדיגמה – מודל, תיאוריה, תפיסה, הנחה או מסגרת התייחסות. במשמעות הרחבה יותר, משמעה הדרך שבה אנו “רואים” את העולם – לא באמצעות חוש הראייה, אלא במובן של תפיסה, הבנה ופירוש.

ניתן לראות דעות קדומות – פרדיגמות כתיאוריה, הסבר או מודל של משהו אחר, באמצעותו בעל הפרדיגמה מפרש את חוויותיו ואלו לא עוברות דרך החושים אל המשגות נכונות אלא אל המודל, התיאוריה שמהווה מסגרת התייחסות. ניתן לפרק דעות קדומות בתהליך אימוני מסבירה אריאלה שנהב-זאבי ומוסיפה שהאדם מניח שהדרך שבה הוא רואה את הדברים משקפת אותם כמות שהם או כפי שהם צריכים להיות בתחילת התהליך.

NM. התלונן על שה”חברה” בעבודה לא צוחקים מהבדיחות שלו. תוך דיווח על התרופות הפסיכיאטריות שהוא לוקח. תלונתו מפגישתנו הראשונה נרשמה בזיכרוני, אבל לא ייחסתי לה כול חשיבות. הבעיות שנתקלנו בהן היו כה גדולות שהערה זו נזנחה כמעט לגמרי. ארבעה חודשים לאחר מכן NM. החליט לעזוב את הכדורים הפסיכיאטריים ולעבור לתמציות האבנגורי. שבוע לאחר ש NM. החל להיחשף לתמציות האבנגורי (פורמולת דמטר: אלה, חמניה, שרף האורן) ולהפסיק לקחת כדורים פסיכיאטריים חלה תפנית מרשימה בעבודתנו. NM. הגיע באיחור, מתייפח וביקש ממני כסף למונית שהסיעה אותו. “אחזיר לך בצ’ק עם התשלום עבור הפגישה”, העיר תוך כדי צעידתנו אל חדר העבודה. התיישבנו ו NM. סיפר שהפורמולה נשברה לו. “כול כך חזק היא עובדת עליך” הערתי ו NM. ביקש הבהרה. סיפרתי לו שמורתי תמי נתנזון נהגה לומר שפורמולה שמתקלקלת או נשברת היא פורמולה שמעוררת התנגדות והיא אותה פורמולה ש”עובדת” חזק על נפשו של הנחשף אליה.

האחראי על המשמרת באותו ערב התלונן שהוא מזלזל בו. NM. התייפח ולא הצליח להוציא דבר מפיו, עבר זמן ארוך, שתקתי, לבסוף שאלתי בחצי פה: “על מה אתה בוכה”? ניסיתי לדובבו. “על החברה, אני נאלץ להיפרד מכמה חברה טובים לעבודה.” לאחר כרבע שעה הבנתי שפוטר אבל לא הצלחתי להבין אם אמרו לו מדוע. לבסוף, כמו שמתרחש באותן פגישות רבות עוצמה, התעלומה הלכה והתבהרה.

NM. פוטר בשל כמה ליקויים בעבודה. הוא נהג שלא ללבוש את הבגד הנכון, או כראוי, להיעלם אל תוך משימה מבלי לידע את האחראי ועל-פי שיקול דעתו. נראה כמי שמעורר בעיות ומפגין עצמאות בלתי נסבלת.

הוא לא הצליח להסביר לי למה הוא נוהג ככה. לפתע, NM. רמז שהיה חש כמי שעומד בפני ביקורת מבזה, במהלך העבודה: “אני חש כמי שעומד מול קיר”.

ש: מה הקיר אומר לך?

:NM הוא מזלזל בי.

ש: זה גם מה שמנהל המשמרת טען כלפיך. מה עוד אתה שומע?

NM: שאני לא גבר.

ש: ואתה מאמין שזה נכון?

NM: זה לא מדויק

יצאנו ללחיצות וחזרנו אל הסיפור. התמונה התבהרה ומיקומו של ה”אתה” החל חודר אליה, כנהוג בטכניקת שלושת הסיפורים. אלא שבמקרה של NM. מיקומו של ה”אתה” היה בשלב זה עדין מצומצם.

ש: האם תוכל לחזור על דברי הביקורת שאתה מדמיין שהאנשים מבקרים אותך.

NM: אותו דבר.

ש: תוכל לרשום לי כשעורי בית, את דברי הביקורת?

NM: לא, כי אין לי כרגע הזדמנות.

ש: תוכל להעלות דברים מהזיכרון, אתה חש שאני מזלזל בך.

NM: אני הוא זה שמזלזל בעצמי. אני לא חושב שמנהל המשמרת זלזל בי, אני זלזלתי בו. הוא אדם בן 35 שעדין מתגורר עם סבתא שלו, זה מבזה בעיני, אני מזלזל בעצמי ומדמיין שזה אתה, שמזלזל בי, אבל אני לא יודע אם אני מדמיין, אולי אתה באמת מזלזל בי, אבל אתה לא מגלה לי, איך אדע.

ש: ואשר לשאלתי…

NM: אני חש שהם צוחקים על המוזיקה שאני מאזין לה.

ש: הם שמעו אותה פעם?

NM: לא.

ש: אז איך זה, הם לא שמעו אותה, אני מספר להם עליה, ואחר-כך מדמיין שיש להם משהו נגדה, אבל זה לא אומר שהם באמת חושבים ככה.

ש: האם אפשר לומר שאתה נעלם, נבלע בתוך מרחב העבודה בגלל הדברים שאתה חש שנאמרים עליך?

NM.: גם כשהם לא צוחקים מהבדיחות שלי אני חש כמי שנעלם, כן אני נבלע, יותר נכון לומר נשען, אני צריך להישען.

ש: אני לא מבין למה אתה מתכוון ב”נישען”.

NM: אני מחפש דמות חזקה כדי להישען עליה.

ש: ואם היא חזקה מאוד אתה שומע ממנה ביקורת?

:NM לפעמים.

ש: וכדי שהביקורת לא תבלע אותך, אתה מגזים בצורך שלך להפגין מיוחדות?

NM: זה קרה לי גם בעבודה הקודמת, אז אם אתה זוכר לא יכולתי לסבול שדורשים ממני לפעול על-פי הנחיות מדויקות.

NM. התגלה כמי ש”בועט” במערכת אליה הוא רוצה להשתייך. התנגדותו נראית כהתרסת נגד, כהפגנת עצמאות מוגזמת, בהחלט התנהגות שאפשר לראות בה מזלזלת, אבל באותה פגישה ששנתה את פני עבודתנו מקצה לקצה, התגלתה תמונה אחרת. NM. היה שומע ביקורת מבזה, בדמיונו. הביקורת הייתה קשה: אתה לא גבר… ביקורת שהייתה מוחקת אותו, משתקת אותו לגמרי, בולעת אותו אל קרביה, כדי להימנע מהיעלמות במרחב המבקר שאל תוכו NM. השתוקק להיכנס ולהשתלב בו הוא מצא לו דרך מקורית לשמור על נפרדות. דווקא דרכו זו של NM. היא שהביאה לכישלונותיו בהשתלבותו בחברה.

המגעל שסירטתתי ל NM. בסוף פגישתנו היה מעגל הביקורת המבזה.

אי-אלימות

התבונה של הגיל השלישי (42 – 55) מולידה תורה חדשה של אי-אלימות. שיח וקשב שבאים להציע דרך חדשה, דרך שנייה בוגרת ואלטרנטיבית לדין וחשבון: דרך המאפשרת פריצה מתוך מעגל סגור של אלימות ושיח אלים אל צורת התנהלות המכבדת את הרגשות והמחשבות גם את הקיום האנושי שב”אתה” כזה הנמצא ב”אני”.

ד”ר הארוויל הנדריקס, המתגורר במכסיקו, יוצר השיטה “Imago Relationship Therapy” “אימגו”, נכשל במערכת נישואיו והחל לחקור את הסיבות שהובילו אל כישלונו הצורב כבעל ובן זוג. המחקר של הנדריקס הוליד התבוננות בשיח האלים, במאבקי הכוח, בביקורת האישית ובהשפלות ההדדיות. כתיבתו של הספר “לבסוף מוצאים אהבה” (1992) בהוצאת אחיאסף ובמקור Getting the Love You Want: A Guide for Couples8 מתייחסת לנושא האלימות, השיח האלים מול השיח הלא-אלים. “לבסוף מוצאים אהבה” היה למדריך לזוגות נישואין והשפיע רבות על הטיפול הזוגי והשימוש בשיטת ה”אימגו” שהארוויל הנדריקס ייסד.

בעזרת תהליך הדרגתי, תרגיל אחרי תרגיל, מבקש הנדריקס לאפשר לקורא להקדים ולהיכנס אל המחשבה השנייה והבוגרת של הגיל השלישי: להחליף עימות וביקורת עם מערכת יחסי גומלין הדדית. הספר מציג סדרת תרגילים לשיפור המערכת שמערערת יותר מכול את הקשר הזוגי את מערכת היחסים בעבודה, בבית הספר ובין חברים קרובים: השיח האלים.

שיטת ה”Imago Relationship Therapy” פשוטה. המטופלים יושבים זה מול זה ויוצרים “תמונת ראי”. זוגות שפניהם לגירושין מתמקדים בפרטי הסוגיה השנויה במחלוקת. הם לא מצליחים להרחיב את השיח מעבר לנקודת הקונפליקט. תמונת הראי המצויה כיום בשימוש נרחב בתראפיה של נישואין, מבקשת מהמטופל לחזור במילותיו אחר הדברים הקשים ששמע מבן שיחו לדוגמא:

הוא:”את חושבת רק על עצמך”

היא: “אתה אומר שאני אמא מנוולת, כשלון אנושי שמקדמת את הקרירה שלי על חשבון הילדים”.

המטפל: “לא אלו הדברים שנאמרו.

היא: “אתה אומר שאני אנוכית”. המטפל: זה קרוב יותר לנאמר9.

ה”אימגו” היה לשיטה נפוצה שמשיבה אל מרכז הטיפול פילוסופיה עתיקה של אי אלימות. הראשון לדון בשיח השני ה”לא אלים” היה איש דתי מתי.

מתי הקדוש מביא את דבריו המפורסמים של יהושע ב”דרשת ההר” (הבשורה ע”פ מתי פרק ה’ 39-45) והופך בכך לראשון הדן בדרך השנייה:

” 39 ואני אמר לכם אל-תתקוממו לרשע והמכה אותך על-הלחי הימנית הטה-לו גם את-האחרת: 40 ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את-כותונתך תן-לו גם את-המעיל: 41 והאנס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים: 42 השאל מאתך תן-לו והבא ללות ממך אל-תשב פניו: 43 שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את-איבך: 44 ואני אמר לכם אהבו את-איביכם (ברכו את-מקלליכם היטיבו לשנאיכם) והתפללו בעד (מכאיביכם ו) רדפיכם: 45 למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על-הצדיקים וגם על-הרשעים”10.

לב טולסטוי נמנה על ראשוני היוצרים של התורה לאי-אלימות בעידן המודרני. הסופר הפציפיסט לב ניקולייביץ’ טולסטוי הושפע רעיונית מהסופר האמריקאי הנרי דיוויד תורו, מחבר המסה “מרי אזרחי”, שותף מרכזי ב”רכבת המחתרת”, בה הוברחו, בניגוד לחוק שאסר על הסתרת עבדים נמלטים, אלפי עבדים שחורים לקנדה מארצות הדרום של ארצות-הברית. שני הסופרים טולסטוי ותורו וקריאתם להתנגדות לא אלימה השפיעו רעיונית הן על מהטה גנדי והן על מרתין לותר קינג. אי-האלימות שהוביל את שני המנהיגים: קינג וגנדי חתרה תחת כוחם של השליטים דרך הימנעות מכוונת משיתוף פעולה עמם. רעיון שמקבל אל תוכו את הגישה הטאואיסטית לאי אלימות שהוזכר במבוא, ונקשר ב”פעולה חסרת מאמץ. שם “וו וויי” בסינית Wu Wei – אל תפעל, אל תעשה כלום, הווה אומר רוקן את הגוף והראש מכל הרוחות והמחשבות ובכך התכונן למפגש של האיחוד עם הטאו המוחלט. גם בפרקי אבות ה’, כב’, נמצא ביסוס לאי-אלימות, ווכן במשנה במסכת סנהדרין ד’, ה’: “לפיכך נברא אדם יחידי; ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.” הטקסט מדגיש את ערכו של האדם האחד, אשר קיומו לפי אבות דר’ נתן לא’, ב’, “שקול כנגד מעשה בראשית כולו”. רבים רואים במקורות אלו את היסוד היהודי לשיח השני, לדיאלוג הישיר והלא-אלים. נוסיף על כך כי בתלמוד, במסכת סנהדרין עד’, ע”א שב הדיון ומחזיר את דברי מתי באמצעות דברי רבא אל הבמה, רבא מסתמך על העיקרון לפיו האדם לא רשאי להציל עצמו בהריגת חבירו, ואומר למספר על אחד שהמושל הציב בפניו אולטימאטום לפיו עליו לצאת ולהרוג את פלוני, “ואם לא – אהרוג אותך”: “שיהרגוך ואל תהרוג”. את קביעתו זו מסביר רבא כדלהלן: “מי אומר שדמך סמוק יותר? שמא דמו של אותו אדם סמוק יותר. (מסכת סנהדרין עד’, ע”א.). שיאה של התפיסה היהודית בנושא אי-האלימות נקשר בערך החיים כשלעצמם ולא באינטרסים לטווח ארוך או קצר. התלמוד (מסכת ברכות) מכיר בזכותו של אדם לחיים. זכות שאיננה תלויה כלל במעשיו גם אם הם רעים. סיפור על ר’ מאיר וברוריה אשתו מובאים שם ומאשרים את ההבחנה היהודית בין המעשה האלים – הרע והאדם העושה אותו. בריונים שפעלו בשכונתו של ר’ מאיר, היו “מצערים אותו הרבה”. לכן התפלל ר’ מאיר למותם. ברוריה, שהסתמכה על הכתוב בתהלים קד’, לה’ “יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם”, טענה כנגדו: “האם כתוב חוטאים? חטאים כתוב! …כיון שיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם. אלא, בקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה!” (מסכת ברכות י’ ע”א). ר’ מאיר קיבל את ההבחנה בין המעשה הרע לבין האדם העושה אותו, וביקש עליהם רחמים, ואכן הם חזרו בתשובה.

דברי מתי מבצבצים בין שורות רעיונותיו של תורו, שהוזכרו לעיל, למשל, בהפניית הלחי השנייה גם בדרישה להימנעותו של אדם מלקיחת חלק במעשה לא צודק. “על האדם להימנע מפעולות כאלו” לדעת תורו והימנעותו זו הינה בראש ובראשונה הימנעות פסיבית ולא זו ששואפת להביא לשינוי המצב. הדיאלוג הלא אלים, כפי שפגשנו בתלמוד שונה ומבקש לפנות אל תוכו של האדם ולשפר את כוחותיו הטובים, כך שהרעים ייעלמו משם. בעוד תפיסתו של תורו משיבה את מסורת אי האלימות שמקורה במתי, הדיאלוג האקטיבי, תבוני זה השואף לשנות את המצב הפנימי מחזיר את הדברים שבמסכת ברכות למרכז הבמה.

הדיאלוג הישיר, הרגשי והלא אלים מושפע מיכולת הקשב. מדובר בדיאלוג ישיר ולא מניפולטיבי הוא עולה ובא על-מנת לבטל את המניפולציה שמייצרים רגשי אשם ב”אתה”. דיאלוג תבוני וישיר מנסה לשנות את המצב האלים בקרב בני-האדם, בקרב זוגות ואפילו עמים למצב טוב יותר ונראה שעקרונותיו הנוצרים והיהודים מתקיימים בו בהרמוניה. דיאלוג כזה עומד במרכז שיטתם של מריאן סטיוארט וג’וזף ליברמן. שיטה לטיפוח דיאלוג תבוני וקשוב, שיטה להשגת שליטה בתקשורת רגשית 11.

דיאלוג אלים דולה עוצמות רגש מתוך נבכי ה”אתה” ברגעים ספורים. טקסטים כגון: “מה את\ה חושבת לעצמך, את\ה מעצבן\נת אותי או אני כועס\ת עליך נכללים בדיאלוג האלים. הם מפעילים ב”אתה” מנגנון הישרדות פשוט בו ה”אתה” בוחר בין שתי אופציות בודדות שמסתכמות בתגובת ה”הילחם או ברח”, כפי שכינה אותה הפיזיולוג האמריקני שהוזכר במבוא, וולטר ברדפורד קנון (Walter Bradford Cannon ) בשנות ה – 30. מיוחדות ניתנת למילים כגון כעס ואשמה והפסקה, קטיעה של שיח בו הרגש עולה כמחווה של רצון טוב. השימוש בכעס ואשמה מקפיץ את הרגש הלוחמני מתוך ה”אני” גם במצב של רגיעה וכן מתן תחושה ל”אני” המדבר שה”אתה” החמיץ את התוכן הרגשי שהגיש לו וקטע בשל כך את דבריו.

החל מגיל 40 מתפנה ה”אני” לתכנים הרגשיים שבדיאלוג ומשלב בהם תבונה. הוא ממעט להשתמש במושגים אלימים כ”כעס” ו”אשמה”. הוא קשוב למעמקיו של הכאב ולא חש עוד כמי שטובע בו בשעת הקשב. “מה היה הדבר הקשה ביותר עבורך” משפט ששב ועולה בשעת השיחה בגיל השלישי. המחשבות מתרכזות במרכז הבעיה ומאפשרות לדלות את כוחות הנפש הנחוצים לפתרונה. “מה הדבר שיסייע לך יותר מכול לפתור את הבעיה” שאלה שעולה ומחליפה את האשמה או הביקורת. דיאלוג מסביר ולא מאשים כגון “כשאני מסתכל על איך שאתה נוהג בי בשעה כזו וכזו אני מאוכזב, משום שאני מצפה ש… ” הנפש נוגעת כך ישר בלב הבעיה במעמקיה ומשאבי הנפש שכבר קיימים ויכולים לסייע לצאת מהבעיה ולהתאושש מוציאים את ה”אני” גם את הזוג ממצבים שנראים תחילה כבלתי אפשריים. אין צורך לתת פתרונות. ה”אני” הזוכה בקשב יחשוב עוד רגע וגלגל ההצלה ימצא במחשבתו. הוסר הרעש מהמוח הרגשי, תאוצת הלב פסקה והמוח הקוגניטיבי שב לתפקד כהלכה.

ככול שחודרת התבונה לשיח משתפר הדיאלוג ומשיב את הלהט לשינוי האופייני ל”אני” בגילאי הארבעים. התבונה חודרת אל החיים ודוחפת את ה”אני” הלאה ובמקרים רבים ונוס תנצח וה”אני” יתחיל להתהוות בזרועותיה של זוגיות חדשה שכוללת לא בהכרח “אתה” אחר. כשהדיאלוג התבוני איננו מתפתח ה”אתה” ימצא בדמות האחר.

B הגיעה לפגישה נסערת בידה אחזה הזמנה רשמית לדיון ראשון בבית המשפט לענייני משפחה. היא פחדה ממה שעומד להתרחש. זו פעם ראשונה שרצונה שלה עמד במרכז חייה. B רצתה להיפרד מהגבר האלים, העומד בראש חטיבה מיליטאנטית, שמתעלל בה נפשית זה שלוש שנים. Z עו”ד שאליו פנתה ביקש סכום עצום וכך הגיעה B לבחירה באופציית הגישור. פתיחת התיק בבית הדין לענייני משפחה עלתה לה רק 500 ¤ ושאר השירות ניתן ללא תשלום על-ידי המדינה. כהקדמה למהלכה התייעצה B עם S – אחת ממטופלי שעברה תהליך דומה והגיעה בסופו, תוך שלושה חודשים בלבד לתנאים שלא חלמה עליהם בתחילת המהלך.

Z החל מתקיף את B בדיאלוג אלים לפני שלוש שנים. נושאי ההתקפה סבבו שלושה יסודות, זמנים, סדר וניקיון וכסף. Z היה נכנס לטראנס של אלימות מילולית בכול פעם שהשניים עמדו לצאת מהבית לאירוע חברתי. בנושא הניקיון הייתה לו אובססיה לסדר בבית.” גם לנקות את לא יודעת, מטומטמת…”, ” את לא רואה שהחולצות לא מונחות אחת על השנייה בארון, אפוא גידלו אותך, מטמטמת!!!”… נושא הכסף כלל התנפלות עם כול הוצאה והוצאות כספית ש B עשתה מחשבונם המשותף בבנק: “איך את מעזה לבזבז כול כך הרבה כספים ועוד על סיגריות?”, “את יודעת כמה כסף את מוציאה על הטיפול הזה, מה את מפגרת, מה זה בכלל נותן לך?!” Z הוא בחור צעיר בראשית שנות ה 30 לחייו, מצ’ואיסט בעל תרבות פטריארכאלית שבא ממשפחת תעשיינים משגשגת, ואת עמדותיו הסקסיסטיות ירש מאביו. Z דרש שליטה בכול הקשור להתנהלות התא המשפחתי. הוא חש כי בטחונו העצמי תלוי בכושרי שליטתו בכול המתרחש בינו ובין B. לאחר שלוש שנים B נשברה ופנתה אלי ולאחר 3.5 שנים של טרור, משלא עמדו כוחותיה באלימות המילולית שהתרחשה בבית היא הפנתה את כול מאווייה אל בית הדין לענייני משפחה. מאחר שאינני חסיד של גירושין הצעתי ל B להפריד את תהליך הגירושין מהטיפול בדיאלוג האלים ומפרוק השותפות הכלכלית ביניהם. במקרה אחר שבו טיפלתי באותה תקופה לאחר הסכם חלוקת הרכוש חזרה האהבה אל בני הזוג. מכול מקום תהליך פרוק השותפות הכלכלית החל וראשיתו כאמור המכתב שמזמן אותה ואת Z לתחילת תהליך גישור שמטרתו פרוק השותפות הכלכלית בינה ובין Z.

B רעדה, Z לא פסק להשתולל מרגע שפתח את המכתב: “מטומטמת, אידיוטית, מה את חושבת שאת עושה”? “אני לא חוזרת בי. השיבה B לZ ו Z שכול סדרי עולמו עמדו להיחרב צרח בקולי קולות “אני לא בא לדיון המזוין שלך”. במצב דברים זה יצאה מהבית כשפניה אל הפגישה שנקבעה קודם לכן.

נושא הפגישה היה דיאלוג-אלים ופירוק היסוד התוקפני והאלים ממנו. לכן, הפניתי את התעניינותי לנושאים שמקפיצים את הפיוזים של Z. חומר הכרחי לטיפול בפירוק האנרגיה האלימה של הדיאלוג האלים. השימוש בכללי הפירוק הקלאסיים: למשל, ההמלצה להימנע ממילים מסורתיות שמעוררות תגובת הישרדות של פגע או ברח, כגון כעס וכישלון במשפטים מסוג “אתה מכעיס אותי” או “למה אתה תמיד נכשל”? אינם רלוונטיים, מניסיוני במצבים של התעללות נפשית מתמשכת. “מה מסעיר את רוחו של “?Z. שאלתי את B. היא הרהרה והחלה להשיב בהדרגה בסופו של דבר העלתה שני נושאים שמפעילים את מנגנון ה”פגע” ב”אני” המעורער של Z: כסף והזכרת שם אביו. “אני לא יכולה להזכיר את שם אביו ובמיוחד לא כהשוואה אל Z”.

על-מנת לפרק את הדיאלוג האלים הוטל על B להימנע מאזכור שני הנושאים הללו: כסף, שם אביו של Z. הם הגפרור שמצית את אש האלימות בנפשו. מצאנו בהדרגה את הדרך להימנע מאזכור מושג בשם “כסף”. בחרנו שגם אם נושא הדיון העומד על הפרק ביניהם פרוק השותפות הכלכלית לא נשתמש בשום צורה שהיא במושגים: כסף, בנק, רכוש, כרטיס אשראי, צ’קים ואפילו לא כלכלה.

אז מה נגיד לו, הרי Z משתולל וטוען שלא יבוא לדיון.

בחרנו להמתין 10 ימים, לאפשר ל Z להתפרק מהעוצמה הגברית שאוחזת בו ולהמתין עד שתירגע והפאניקה תבוא במקומה. ואת הדיון נעביר בהדרגה מדיון אלים לדיון לא-אלים ובכול מקרה לא נאפשר לו לפתח את האלימות מעבר לשבוע ימים כדי שהפחד, האימה והפאניקה יגיע אליו. בחרנו לדבר רק על הביטחון העצמי של B שהתערער בתקופה האחרונה ושZ יכול, כאדם בשל, מבין ובעל אכפתי ומלא אהבה לעזור ל B להשיב לעצמה את ביטחונה העצמי.

B: עמדה מול Z במבט שקט, תמים ואמרה: “Z מה כבר אני מבקשת ממך, לסייע לי להשיב את ביטחוני העצמי. Z הרי אתה בעצמך ער להתדרדרות שלי בתקופה האחרונה. Z, אם תאפשר לי התבוננות מחודשת על המשאבים הפיננסים של התא המשפחתי ביטחוני העצמי יחזור אלי. Z עמד פעור פה. נדהם. “מה את אומרת?! צרח. אחרי הכול הדיון הוא דיון שאמור להביא לחלוקת הרכוש ובהמשך, ורק לאחר סיום פעולת הגישור בפרוק התא הכלכלי והבהרה מה שיך ל B ומה יישאר ברשותו של Z אמור הדיון לעבור מבית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני שיכול בשלב זה רק לאשר את הגירושין.

B לא ויתרה. היא התאמנה במהלך הפגישה לכול האפשרויות שZ יצור והתעלמה מהיסוד שמצית את אש האלימות. B המשיכה: “Z אני מבקשת שתעזור לי לחדש את ביטחוני העצמי שקרס, אני מצפה ממך שתסייע בעזרת כוחותיך, בעזרת השכל שלך Z גם בעזרתם של האנשים הסובבים אותך (רמז לאב) להתבוננות מחודשת במשאבים”. Z השתתק ו B המשיכה בהוצאת הכוח המרכך מה”אני” של Z “מה אני כבר מבקשת ממך Z, התבוננות מחודשת? אחרי הכול אתה בא ממקום שבו כול פעם עושים הערכות מחודשות, בונים תרחישים משתנים. תראה Z אני מבקשת ממך הערכה מחודשת, התבוננות חדשה שתשפר את ביטחוני העצמי”. B המשיכה בעדינות, בפנים תמימות את המתקפה המיילדת רכות ב”אני” של Z. היא הקפידה לשרבב את שמו של Z בכול משפט, בכול הזדמנות שנמצאה לה, כדי ליצר ב Z הקשבה לדבריה ממקום אינטימי וקרוב: “אני מצפה ממך Z שתסכים להתבונן מחדש, ביחד Z נביט ביחד על המשאבים הפיננסיים של התא המשפחתי”. B לא הגישה את הלחי השנייה. היא המשיכה מתוך נחישות, בשקט ופרקה לבנה אחר לבנה את המוטיב האלים בדיאלוג “אחרי הכול Z אתה גבר מתקדם Z, גבר שרגיל להתבוננות מחודשת במקום העבודה, אסטרטגיה מתחדשת Z פשוט מתאימה לך, מה גם Z שהיא תוליד בי ביטחון עצמי וכך אוכל להיעזר בך Z ובתושייה שלך כדי להגיע לחיים שיש בהם ביטחון אישי”.

B לא ויתרה. בהתחלה זה נראה לה מלאכותי, אחר-כך B גילתה שהיא מתפתחת מזה, מתחזקת ומלמדת את עצמה התנהלות חדשה, תפקיד שלא הכירה אותו קודם. היא אהבה את מה שקורה לה עם המהלך הזה ואפילו נהנתה ממנו. היא הלכה והתחזקה. B צמחה והשתנתה ללא הכר. היא החלה לנהל את חייה על-פי רצונה. השינוי שעברה ניכר במקום עבודתה והיא קודמה באופן משמעותי. פרוק הדיאלוג האלים בבית הצליח. מבחינה פורמאלית היא השיגה א מבוקשה, זה פשוט עבד אבל מעבר לכך B התנסתה בחוויה שהביאה אותה אל פתחם של חיים חדשים.

לעזרתה של B עמדו שלושה דברים הנחישות להחיות את רצונה, המפגשים השבועיים שכללו שיחות, אימון ולחיצות על הגוף ופורמולת תמציות לפירוק דיאלוג-אלים שכללה 6 תמציות: ציפורן חתול, זקרנדה, ROCK ROSE, עלי דפנה, אלה וחמנייה.

כעבור חודש: השניים הגיעו להסכם חלוקת רכוש שנחתם בנוכחות שופט כחודש לאחר הפגישה המתוארת למעלה

כעבור שנה: השניים החליטו לרכוש דירה חדשה ולעבור אל ביתם החדש, בית מפואר למדי והחיים ביניהם החלו מתנהלים על מי מנוחות.

105. ציפורן החתול – נגד טרוף גברי והתעללות מילולית – משפרת קשב וכושר שיחה. ציפורן החתול מעדנת אדם פולמוסי, מעליב בדיבורו, הנוטה לריב ומדון לווכחנות עם חבריו. התמצית מלמדת הקשבה, סובלנות לנאמר, מאיטה את צורך התגובה המידית ומעדנת את שפת הדיבור. תמצית נגד דיאלוג-אלים.

29. זקרנדה (סיגלון) – תמצית לאנשים הססנים שמתקשים לסיים דברים מפני שהם משנים אותם כל העת. להבדיל מהקלמנטיס בעל האנרגיה הדו-מינית שנקשרת בטיפוס שלא מסיים דברים בגין הזיות ומתהלך כאסטרונאוטים, הזקרנדה בעלת אנרגיה נשית ומקור ההיסוס בהפרעות שבאות מבפנים (לילית פנימית). תמצית הצלה המצב בו האדם מתעלף.

ROCK ROSE 53- 26 – תמצית מצב לפאניקה והיסטריה. טוב לסיוטים. מצב – פועלת מידית – להרגעה מידית. מסייעת להתפתחות התודעה הדיפוזית. מסיעת לתמציות ההרגעה.

70. עלי דפנה – LAURUS NOBILIS – ער אציל – לחיזוק הקו האסטרטגי, להבהרה חשיבתית, בעיקר ההגיונית, בגיוס כוחות לקראת משימה קשה, לקראת בחינה, הרצאה … לגיוס וחיזוק כושר הריכוז, לאסרטיביות, התמצית מסייעת בהצלחה רבה בגיוס כוחות ה”אני” ומאפשרת לאדם הלוקח ממנה לעמוד טוב יותר במשימה שבחר לעמוד בה. התמצית ממקדת את האדם לנקודה אחת שבחר בה ומסייעת לו לגייס את הכוחות מקרקעית הנפש כדי להגיע אליה. בעלת אנרגיה גברית. מצב – לפני תחרות, לספורטאים, לרקדנים, למתעמלים, לפני מסע בחירות – לפוליטיקאים, לקראת מבחן. התמצית מורידה פאניקה. פועלת מידית. 1. אלה הארצישראלית – – PALAESTINA PISTACIA א. תמצית מפרחי האלה תמצית לאהבה, מחזקת תחושת אהבת האם. משתמשים להרחבת עוצמת כוחות הזכר שב”אני”. להרחבת כושר ההישרדות ב”אני”. מפתחת רגישות למתרחש בחוץ וסקרנות לפרטים חיוניים להמשך התהליך שנבחר ללכת בו. התמצית משמשת זרז במצבים של תקיעות ומניעה את האדם לעשות משהוא מנקודה מסקרנת. היא מאפשרת זיהוי תחכים, לגבור על כוחות נסתרים, בוגדים ותחכים אפלים שפועלים מאחורי הקלעים נגד ה”אני” – נגד תחכים שפועלים נגד אדם במרחבו אבל מבחוץ. תמצית חובה לפוליטיקאים ולאנשי קרירה. התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק בפורמולה.

68. חמנייה Sunflower: תמצית לאהבה, התמצית מחזקת את תחושת אהבת האב הבסיסית, נותנת תחושה של הימצאות האב בסביבה. מסייעת במקרים של אב נעדר, נגד השפלה ורגשי עליונות (נגד דמימת ה”נפוליון או כינה”), התמצית מאזנת תחושת עליונות וגאוות יתר נגד “אגו-טריפ” שנועל את כושר ההתבוננות במציאות, מאפשרת ומסייעת להתפתחות החושית, מחזקת את תחושת הגוף, את הקשר בין הגוף לרגש, ומסייעת בשיפור מערכת יחסים שוויונית בין אדם וחברו – החמנייה מסייעת בסילוק והרחקת חנפנים. התמצית ממוססת ומגמדת רגשי נקם ומאפשרת לתקן מערכת יחסים קוטבית בין אב ובנו, בין חברים שקשריהם נותקו והפכו מידידות לשנאה מגשרת בין בני זוג העוברים תהליך גירושין קשה, בהתפוצצות ברית מסחרית, מקצועית ומגשרת בין מעסיק ועובדיו. תמצית בעלת אנרגיה גברית – מסיעת במערכת יחסים שוויונית. תמצית לאהבה ולהצלחה. משפרת את כושר הראיה. לפיתוח תודעה ממוקדת ותודעה ממשגת.

תמצית מצב: פועלת מידית במצבים של זעם ותחושת נקם. התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק בפורמולה.

בבליוגרפיה:

[1] אפלטון, פלבוס, מיוונית יוסף ג. ליבס, בהוצאת שוקן משנת תשל”ה, עמ’ 459.

[2] ראה מחקר על תוקפנות בקרב בני הנעורים Dodge A. Keneth, “Emotion and Social Information Processing”in Dodge A. Keneth and J.Garber “The Development of Emotion Regulation and Dysregulation, New York: Cambridge University Press, 1991.

“אילוף האני” והעדרו ניכר במחקרים שעקבו אחרי ילדים. במחקר שנערך במונטריאול הסתבר כי העדר אילוף תקין מבצבץ כאלימות ועוינות בקרב ילדים בני חמש בגן הילדים. לאחר מעקב שנמשך עד לגיל ההתבגרות אחר הילדים האלימים שנחשפו התגלה כי היותר אלימים בין ילדי הגן היו אלו שפיתחו נטייה לעברינות בגיל 14. ראה מחקר של טרמבלי וצוות מרעיו. Tremblay Richard et al., “Predicting Early Onest of Male Antisocial Behavior from Preschool Behavior”, rchive of General Psychiatry, sept. 1994.

איבוד עשונות בנקל נובע מהעדר “אילוף” ב”אני” איננו מתבטא רק באלימות (בעיקר בשתי שנות הלימודים הראשונות, גם ברמת הריכוז והשגי התלמיד בתחום הנלמד. הילד ה”בלתי מאולף” מוצא עצמו כ”סתום” בעיני עצמו ובשנת הלימודים השלישית דומה כי גורלם נחרץ, ילד כזה מופנה בדרך כלל למסגרות של חינוך מיוחד. בשנת הלימודים הרביעית או החמישית הילדים הללו כבר נחשבים “בריונים” והילדים ה”מאולפים” דוחים אותם ומתקשים לקשור עמם קשרי ידידות בנוסף לבידודם החברתי כשלונם בלימודים זועק עד לשמיים. בין השנה הרביעית לתשיעית נערים אלו מוצאים עצמם בחבורת עושי צרות צעירה, הם מרבים להעדר בדחיפות מבית הספר,צריכת הסיגריות, אלכוהול וסמים בקרבם גדולה פי חמישה מצריכתם בקרב הנערים ה”מאולפים”. בין שנת הלימודים השביעית לתשיעית ה”אני” הפרא מתחבר אל נערי רחוב והוא מצטרף אליהם ומשוטט ברחובות, מוגדר כאבריין ומנודה מחברת ילדי בית הספר ומוצא עצמו נושר מהלימודים. השחף אל עולם העברינות מתחיל בפשעים קטנים, כמו גניבה בחנויות וסחר בסמים. במחקר שנערך על בנות נמצא שיש הבדל בין נערים ונערות, הנערות נשארות מקושרות עם חבורת הנערים המאולפת, הן שומרות על פופולריות. עובדה מענינת נוספת נקשרת בלידות. כ 40% מבין הנערות במחקר שעקב אחריהן ילדו עד לסיום הלימודים בבית-הספר התיכון.

Block J. “on the Relation Between IQ, Impulsity’and Delinquency”, Jurnal of Abnormal Psychology 104, 1995., Undrwood M. and Albert M. “Fourth-Grade Peer Status as A Predictor of Adolescent Pregnacy”April 1989.,

Patterson R. Gerald, “Ordery Cange in a Stable World: The Antisocial Trait as Chimera”, Jurnal of Clinical and Consulting Psychology 62, 1993.

[3] מרחב סוטה – תזוזת ה”אני” מהנורמה לטוב ולרע – הקטע לקוח מדיון על הסטייה החברתית וסטיית ה”אני” בשנה השנייה לחייו. ביקורת מבזה של המרחב הסוטה מקשה על יזמות ופיתוח הייחודיות ב”אני” המתבגר.

[4] פרדיגמה – ביוונית, מודל, תיאוריה, תפיסה, הנחה או מסגרת התייחסות. במשמעותה הרחבה פרדיגמה משמעה הדרך שבה אדם “מתבונן” בעולם – שלא באמצעות חמשת חושיו, אלא באמצעות הרשת הלוגית שיצר במרחב החשיבה. ה”אני” החושב קולט את העולם בחמשת חושיו אבל איבוד הנתונים במרחבו הוא שיוצר את התפיסה, הבנת הדברים הנקלטים או את הפירוש שניתן להם. הפרדיגמה היא רעש רקע של תחושה שמציינת כי לאדם האוחז בה ישנה נטייה או העדפה לתחום מסוים.

[5] ללא שם המחבר, “כיצד נולדת פרדיגמה?”, ללא תאריך, תמורות, המרכז לקידום רפואה משולבת, אתר ברשת האינטרנט:www.tmurot.org.il/article.asp?id=355.

[6] תומאס פתטיגרו, Thomas F. Pettigrew , פסיכולוג חברתי באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, שחקר דעות קדומות באוסטרליה, צפון אמריקה, דרום אפריקה ואירופה במשך עשרות שנים. הציטוט מתוך ראיון לניו-יורק טימס מה- 12 במאי 1987. עוד בנושא זה ראה:

Pettigrew, T. (2000). Systematizing the predictors of prejudice. In D. Sears, J. Sidanius, & L. Bobo (Eds.), Racialized politics: The Debate about racism in America. Chicago, IL: The University of Chicago Press.

Pettigrew, T. (Ed.). (1975). Racial discrimination in the United States. New York: Harper & Row.

Pettigrew, T., & Tropp, L. (2000). Does intergroup contact reduce prejudice? Recent meta-analytic findings. In S. Oskamp. (Ed.), Reducing prejudice and discrimination (pp. 93-114). Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates.

[7] סטיבן קובי, 1996, “שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד”, תרגום אסתר וכטל, אור עם.

[8] Harville Hendrix, 1988, “Getting the Love You Want”, New York: Henry Holt.

[9] שיטת האימגו נמצאת בישראל בשימוש נרחב בסדנאות ומפגשים שנערכים בחסות “האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואים”. אורית אדמון-שיפר וליאורה גרינהאוס נמנות על ראשוני המשתמשים בשיטת האימגו בישראל. השתיים הן תמלמידותיו של מייסד השיטה ד”ר הארוויל הנדריקס.

[10] הבשורה הקדושה על-פי מתי פרק ה’, בתרגומו של פרופ’ פראנץ דליטש.

[11] עוד על כך ראה: Stuart MR, Lieberman JA III (1993), The Fifteen Minute Hour: Applied PsychotherapyApplied Psychotherapy for the Primary Care Physician. 2nd ed. Westport, Conn.: Praeger.

הנרי דויד תורו, 1962, “מרי אזרחי, וולדן”, הוצאת מוסד ביאליק,

ג’ין שארפ, 1973′ “הפוליטיקה של פעולה לא-אלימה”, Sharp, Gene, 1973, “The Politics of Nonviolent Action”, Boston:Porter Sargent Publisher., Sharp, Gene 2005, “Waging Nonviolent Struggle: 20th Century Practice and 21st Century Potential”, Extending Horizons Books

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *