3

ב׳ קו ניצב שהיה לספירלה

ספירלה (ספירלה לוגריתמית, ספירלה היפרבולית נקשרות עם הרנסנס). קו ישר שהסתלסל. הופעתה של ההסתלסלות הזו סללה את הדרך לחדש ולמרגש במאה ה 13.
קו עקום שיוצא מנקודה ומתרחק ממנה תוך כדי שהוא מסתובב סביבה.

הספירלה נקשרת עם הרנסנס מתחילתו (אקדם רנסנס: פיזאנו, צ׳ימבואה, ג׳וטו) ויותר מכך עם שיאו (לאונרדו דה וינצ׳י, בנבנוטו צ׳ליני, טינטורטו ומיכאלאנג׳לו).
מחקריו של לאונרדו דה וינצ׳י כללו מסקנות גאומטריות שנכללות בכותרת שניתנה למחקריו: ׳חתך הזהב׳, הספירלה שבמבנה החילזון, האצטרובל, פרחי החמנייה, הסתחררות גל רוח, וגלי הים נקשרים ב׳חתך הזהב׳. הספירלה ממשיכה ונחקרת ע״י האדריכל האנגלי כריסטופר רן (ששיקם את לונדון, אחרי השריפה הגדולה) (נולד בשנת 1632). אביה של תורת המספרים, פרמה שזכה בכינוי “גדול הצרפתים במאה ה-17”, השקיעה בה מחשבה רבה. הספירלה ניכרת בפסליו של מיכאלאנג’לו ובציוריהם של טינטורטו ולאונרדו דה וינצ’י והובילה אל המנייריזם גם דחפה את התפתחות הברוק בפלנדריה, איטליה וצרפת.

יצירת המופת משנת 1250. הספירלה הראשונה. גיאונטה פיזאנו Giunta Pisano חתם, בבולוניה עליה: ״צוייר ע״י גיאונטה פיזאנו״.יצירת המופת משנת 1250. הספירלה הראשונה.
ג’ונטה פיזאנו Giunta Pisano חתם, בבולוניה עליה: ״צוייר ע״י ג’ונטה (יש הכותבים גיאונטה) פיזאנו״.

קו הניצב – אנך, היה חלק מהמוסכם ומקובל על דור המאמינים הנוצרים, הצלב אנכי, ודווקא מקרבם יצא בן מבני התרבות הגותית של ימי-הביניים, בשנת 1236 (על פי עדות מיצירה ששרדה) שהפך את פני האנך הישר ועשה אותו בטכניקה חדשה שיצרה בו חותם חדש: ספירלה.
התוצאה הייתה מדהימה. תחושה של תנועה סיבובית, הצלוב שגבו הישר כאנך הסתלסל ונראה כאדם חיי בעל רגשות. סבלו ניכר ונגע אל לב המאמינים.
אין להבין מדוע שב היוצר והעתיק את ה- crucifixion שחשפה את רגשותיו של הצלוב באמצעות הסתלסלות הספירלה אם היא עוררה התנגדות או מחאה ציבורית. לא הושתקה הספירלה, נהפוך הוא התפתלות גבו שעל הצלב עקב יסוריו, הועתקה והועברה אל כנסיות נוספות באיטליה: פירנצה ערס הרנסנס רכשה העתק מפיזאנו, גם פיזה, אסיסי (1236) בולוניה (1250). זו הייתה הצלחה אדירה.
בבולוניה ה – crucifixion של פיזאנו הגיעה לשיא ומוגדרת כיום יצירת מופת.
תהליך העתקה הביא לשיכלול ופיזאנו חשף תהליך העתקה ששימש את מורי הרנסנס לציור, מאוחר יותר. ההעתקה של פיזאנו עבור בולוניה, חשפה את עוצמת הרגש שבתמונה. אותו כוח רוחני שניכר בפסלי היוונים העתיקים ואין להסבירו באמצעים טכניים פרץ גם בציור.
העוצמה, התהודה, התלהבות הקהל מהאמנות סחפה את ההנהגה ולא יכלו עוד להסתיר את שם יוצרה: גיאונטה פיזאנו Giunta Pisano חתם, בבולוניה הוא חתם בשמו על ה – crucifixion.

עד היום רשום עליה: ״צוייר ע״י ג’ונטה פיזאנו״.

פיזאנו פרץ דרך חדשה: אמן גותי היה אדם צנוע ואלמוני, הוא עבד בשרות האל, איש הרנסנס חתם. היה לו כשרון, היה לו ׳אני׳, ציור, הייתה לו גם אמירה, אסכולה, היה לו שם, הייתה לו חתימה אישית ואפשר לומר שאלוהיו היה: המוסר האמנותי והאדם החיי. הוא היה הומניסט.
פעולתו של הצייר ג’ונטה פיזאנו Giunta Pisano חשפה את לב הקהל והרנסנס פרץ.
המהפכה שלו נולדה באופן ספונטני, ההתחלה הייתה בציור אחד, פיזאנו אחד, ההמשך בפעולה של כמה אנשים בודדים, אבל עם ׳אני׳ גמיש ומאוד נחוש להשמיע את קולו. הפעולה הזו של פיזאנו גיאונטה נגעה בשורש הדברים והשפיעה על כל מערכות החיים, על הדת, והתפתחות המחשבה ההיסטורית, על המדע והפילוסופיה, היא שכללה את האמנות והביאה אותה לשיאים שהתפצלו לשני זרמים: פלורנס ווונציה. וכל זאת הודות ליכולתה להפעיל ולהשפיע על האליטה השלטת.