האסכולה הונציאנית 

האסכולה הונציאנית

הרנסנס של ונציה בציור חקר את האור ואת הצל, שינה את זווית ההסתכלות על במת ההתרחשויות והשפיע אפילו על הקולנוע של ימנו. ירון מרגולין, חוקר אמנות וכוריאוגרף שמתמחה בתהליכי חיים וסיוע לפתח כשורי חיים מספר את סיפורה של ונציה.

 האסכולה הונציאנית – סודות מעולם הציור

במאה ה – 16 נחשבה האסכולה הוונציאניות לחשובה באירופה. ליאונרדו דה וינצ’י ביקר במרכז תרבות זה בשנת -1500, דירר בא אליה ב-1506, ומיכאלאנג’לו ב-1529.
הרנסנס היה מוגבל לחלוצים בלבד, מהפכנים, שסחפו בשיאו כמה אלפי באירופה המערבית, שמנתה לא יותר מ-40 מיליון תושבים. חלוצי הרנסנס השפיעו והצליחו כי פתחו כשורי חיים נכונים בניהם שהאליטה הקשיבה להם, ירון מרגולין שמתמחה בתהליכי חיים וסיוע לפתח כשורי חיים, מספר את סיפורה של ונציה
האסכולה הוונציאנית נקשרת בתקופת הרנסנס, שהחלה כאמור לעיל, במסעם של אנשים בודדים (שלא הושתקו) והם שינו יבשת שלמה בשל השפעתם על האליטה השלטת.
סקרנותם עוררה גל אדיר של עניין, תודעה חדשה ויצירה. אחד הזרמים הבולטים ברנסנס הוא האסכולה הוונציאנית, שסוד ההדר של ציוריה מפעם ומסקרן עד ימנו.
בשנת 1490 החל בוונציה הציור הווירטואוזי. צייר ונציאני וממייסדי האסכולה הוונציאנית בשם אַנדרֵיאָה מַנְטֶנְיָה (1431 – 1506), ערך ניסוי בטכניקה חדשה של ציור: ה”הקצרה” (אחת השיטות להקניית תחושת עומק ותלת ממד) …
עוד על כך במאמר חדש שהעלתי לרשת.
המאמר פורסם בחלקים:
חלק א’
חלק ב’
חלק ג’
ג’ונטה פיזאנו ג’ונטה פיזאנו – 1229-1257 מבשר הרנסנס.