ארוטיקה של צבע – Eroticis in Paint

בן טריט (Ben Trittfigurative), הוא) הוא צייר גדול (וככל צייר פיגורטיבי  משורר ורקדן של צבע, אדם בעל אובססיה ארוטית לצבע. הצבע שלו חזק, השימוש בו רב- מנעדי (עשיר בגוונים) ובעל סטרוקטורה חדשנית. הארוטיקה כאן מתפרצת בכל הכיוונים: היא מניעה את עין המתבונן בציור אנה ואנה ושוברת בתזוזתה חוקים פנימיים; לרגע הוא ברור בצבעוניותו, ברישום השירי, ולרגע כמו יצא אל מישור אחר, מעורפל, אל מחוץ לפוקוס, כמו בפורטרטים שלו. בפורטרט של “נעמי”, למשל, הוא משחק בין שני מרחבים, העין הימנית מרחפת במרחב רחוק מול האף, המצויר בקרבתו ומתקרב אל המסתכל. צבעוניות כזו היא נגיעה אדירה של צבע, אבל מקורה לא במברשת, אלא בפילוסופיה של האמנות. טריט אמנם לש את הצבע עד כדי אורגזמה, אבל הלישה שלו נעה ותוססת ומתבססת היטב בשכל, במחשבה עמוקה, בתוך ירושה מכובדת של כלים תרבותיים, אותם הוא יונק בכל רגע שעה שהוא נוגע בבד שלו עם המברשת שלו דרך הפלטה (palette) של כל הציירים שציירו בעזרתה עד אליו.

טריט שייך לזן הנדיר של אמנים משכילים, שהשכלתם ותרבותם המעמיקה ניכרת בצעדיו על הבד – הקשב אל ההיסטוריה של התפתחות הציור, אל עבודתם של המאסטרים הגדולים, שר את שירו במעברים על פני השטח של בד הציור (surface). עבודת ה’סרפס’ (שטח פני הציור) שלו היא אחד הדברים המיוחדים ביותר. בשעה שתפקיד עבודת שטח הפנים להזיז את העין ולהרקיד אותה בתוך הציור, בן מזיז אותה אל העבר הרחוק ואל העתיד של הציור, אחד החידושים הגדולים של טריט נמצא כאן למשל הכתם השחור.

לפי ה”חוקים” של האולד-מאסטרס על הכתם השחור להיות דק, הכתם הלבן הוא שמקבל על ה’סרפס’ סטרוקטורה עבה. אצל בן טריט ישנה שבירה בולטת של ה”חוקים” האלו כי הוא בונה כללי תנועה חדשים לתנועת העין. כללים אלו נקשרים במעברים בין האולד-מאסטרס והניו-מאסטרס של הציור. בן טריט הוא צייר אמיתי, בהחלט צייר של צבע, צייר של ציירים. צייר שמבסס את הצבע שלו, בכל פעם מחדש, שעה שהוא מניח את המברשת על הפלטה שלו – והגישה אל הציור נקשרת בנושא המצויר בלבד. כך הוא מתפרץ בלהט, אבל לא כהר געש חסר ביקורת והקפדה, אלא מדובר כאן בצייר גדול שלופט את האש שבקרבו ומארגן אותה בכוחו אל המקום שבו היא הופכת עבורו, מכוח כללי אדיר, לרגישות אנושית יוצאת דופן ועוצמתית. דומה עבודתו של טריט למשל הידוע מפידרוס ((the Phaedrus dialogue – plato allegory of the chariot) – עבודה של קוטביות והרמוניה ביניהם.

נראה שעבור בן טריט – הצייר הגדול ישנם שני סוגי ציור: זה שתמצא במוזיאון (The museum paintingsBacon),) וזה שאפשר לכנותו אמנות של היום: ביקון (דיקונינג ( De Kooning) – הם ציירים כאלו. ציירים כגון רמברנדט, טיציאנו או קרבג’ו (Caravaggio ,Titian ,Rembrandt) הם דוגמא לאמנים שתמצא במוזיאון. תחום זה מתקשר בציור של בן לתחום השטח או חלל הציור, שניתפס על הבד שלו ומוקרן ממנו אל חלל המתבונן.

מרחב הציור של קרבג’ו או של טיציאנו הוא אחר ומאוד שונה מהנתפס בבדם של ביקון או דיקונינג. הם לא מקרינים על הגלריה עצמה אלא פותחים חלון אל עולם שקיים בתוך הציור עצמו בלבד. זו לא כניסה לעולם אחר, זו לא פנטזיה, אלא כניסה למרחב אמנותי בלתי תלוי ועצמאי.

עבודותיו של הצייר הגדול טינטורטו (Tintoretto) מהוות דוגמא לחלל עצמאי זה. בעבודותיו חלל אמנותי מיוחד – הוא מקביל לחלל העולם אך הוא מציאות ציורית בלבד, שאין לה מקבילה במציאות – לא קיים חלל טינטורטי במציאות אלא רק בעבודתו.
אנגר ( Ingres 19 הוא) הצייר הצרפתי הדגול מן המחצית הראשונה של המאה ה – דוגמא נוספת לחלל בלתי תלוי זה. גם הוא יצר חלל ודמויות בעלות פרופורציות אחרות ולא נכונות, גם אם נראו על הבד מציאותיות. דמויותיו ארוכות, שוכבות על הגב ואינן “נכונות” מבחינת הפרופורציות שבהן הן מופיעות במציאות ובכל זאת “הן עובדות נכון” שם ויוצרות הרמוניה במרחב שיצר אנגר, על הבד. גם אצל דלקרואה (Delacroix) – בן דורו מרחב מקביל, כאן המרחב סיפורי, אלגורי, עולמו חי בציור תוסס, בצבעוניות נדירה אך אלו רוקדים במרחב בלתי תלוי, לא מציאותי – סיפורי, משל היה קולנוע שדוחס עצמו לרגע עכשווי או שירה אדירה והחוויה בה מתפרצת במכה אחת, בשעה שכאמור היא בהחלט ניתנת גם להבהרה בדרך

סיפורית.

קשה להגדיר את המעבר בין ציור כמשל לציור כאובייקט. בשביל טריט המעבר חד ויוצר אסתטיקה חדשה של מעברים (איג’יס). ראשיתה של שיטת מעבר זו נמצאת אולי בעבודותיו של גוסטב קורבה (Gustave Courbet )- צייר של צפיפות ומוחשיות צבעונית מאוד מיוחדת: מצד אחד צפיפות של עצם חזק, עץ או מתכת, ומצד שני מוחשיות של משי ושיער מסולסל. טריט הוא בהחלט תלמידו של קורבה בתחום הזה. התבוננות בתולדותיו של טריט מלמדת שהוא אכן תלמיד תלמידו של התלמיד הגדול של קורבה (Leibl ,Chase ,Hawthorne ,Dickenson ,Hershberg). בתחילת דרכו, עבודתו של קורבה, נקשרה והתחלקה בין 6 שעות עבודה במוזיאון, בו הוא עבד ב”העתקות” של ציורי מאסטרים, ושש שעות בחיק הטבע של ציור מתוך התבוננות. נראה שתופעה זו שבה ועולה בימנו, מזווית חדשה ומאוד מהפכנית בעבודותיו של טריט, במיוחד בציורי הענק שהוא יוצר, אבל גם בציורי הנוף, במיוחד אלו שהיערות מככבים בהם.

בן טריט הוא בהחלט צייר של קטבים: מצד אחד אוחזת בו משמעת קפדנית, אמונתית אולי דתית ואפילו ספרטנית ומצד שני תאווה נערית משועשעת, הרוצה להתפרץ מיידית ובלהט רב. ברגע בו המשמעת שולטת בו, דומה כי הרכב שבנשמתו שולט היטב במושכות סוסי הפרא שמצויים בה ומחדיר בפרא את כוחו של הרסן, הרותם אותו לכרכרה הזוהרת של האמנות הגבוהה והיפה ביותר. ברגע בו הנפש מאוזנת ומתענגת על קו רישום פיוטי, אזי בכוחו לשוב ולהתפרץ במשחק צעיר של נער ארוטי אולי של ילד שובב ופרא, אבל תמיד כוחו הוא כוחו של צייר דגול – איש מקצוע בעל יד כשרונית באופן נדיר – מאסטר צעיר של האמנות – בן טריט.

בן טריט נולד בשנת 1972 4. בפרס בניו-יורק. השתלם בתחום האמנות החל מגיל הראשון לציור זכה בהיותו בן 18LIATA Annual Competition, שנים ( First-Place Painting Prize – 1990 1992 20 שנים בלבד בהיותו בן) . בשנת הציג טריט לראשונה את עבודותיו בתערוכה קבוצתית. עבדותיו הוצגו לאחר מכן בניו-יורק, בסלייד גלרי (Slade) בלונדון, נמצאות באוספים פרטיים בארה”ב אנגליה וישראל. החל משנת 1999 הוא מלמד ציור. בשנה שעברה הוזמן להעביר קורס קיץ באחד מבתי הפר החשובים לאמנות הציור “הסלייד בלונדון” ( Slade School ,London ,England 1999 ) והחל משנת הוא מלמד ציור בג’רושלם סטודיו סקול’ בהנהלתו האמנותית של הצייר הירושלמי ישראל הירשברג. (Jerusalem Studio School).

משפחת נגר (Naggar Family) העומדת בראש אחת הגלריות החשובות בלונדון, נתנה לו מלגת ציור למשך שנה )2004). הודות לה הוא מצייר כיום בירושלים.

פורסם לראשונה ב 07-05-04

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *